השופטת דורית בייניש מבית המשפט העליון דחתה (16.5.05) בקשת רשות ערעור של החברות סינאל תעשיות ור.ג.א שירותים ונקיון למתן צו ביניים המורה לרשות שדות התעופה להקפיא את תוצאותיו של מכרז שפרסמה להקמה ולהפעלה של מערך עגלות כבודה בשירות עצמי.
בקשת רשות הערעור נתבקשה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, אשר דחה את הבקשה ליתן צו ביניים המורה לרשות שדות התעופה להקפיא את תוצאותיו של מכרז שפרסמה להקמה ולהפעלה של מערך עגלות כבודה בשירות עצמי, אשר בו זכו החברות פרידנזון שירותים לוגיסטיים הובלה, מרטנס הופמן, ושמיר איתן.
הסכסוך החל כאשר רשות שדות התעופה ביקשה להקים ולהפעיל מערך עגלות כבודה בנמל התעופה בן-גוריון. לצורך כך פרסמה את המכרז, אשר באחד מתנאי הסף אליו נדרש המציע לכלול מערך בקרת עגלות המצוי בשימוש בשני נמלי תעופה בעולם, שמספר הנוסעים בכל אחד מהם בשנת 2003 היה לפחות 4 מיליון. לצורך עמידה בתנאי סף זה, הסתמכו אותן חברות שזכו במכרז על ניסיון הפעלת מערכות בקרת עגלות בנמל התעופה בליסבון, פורטוגל, ובנמל התעופה בהוואנה, קובה. החברות הזוכות ציינו בהצעתן כי בשנת 2003 היו בנמל התעופה בהוואנה כ-7 מיליון נוסעים.
לאחר בחינת ההצעות, החליטה רשות שדות התעופה כי החברות הזוכות הן הזוכות במכרז ואילו המבקשות דורגו במקום השלישי. כנגד החלטת רשות שדות התעופה הגישו המבקשות עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, אשר במסגרתה ביקשו לבטל את זכייתן של החברות הזוכות במכרז ולהורות לרשות שדות התעופה לקיים דיון חוזר בתוצאותיו.
כן עתרו המפסידות לסעד ביניים, אשר יאסור על רשות שדות התעופה ועל החברות הזוכות לעשות כל פעולה במסגרת המכרז עד למתן פסק הדין בעתירה העיקרית. בבקשתן טענו החברות המפסידות כי החברות הזוכות לא עמדו בתנאי הסף של המכרז מטעמים שונים, אשר אינם קשורים לכמות הנוסעים בנמל התעופה בהוואנה בשנת 2003.
בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את בקשת החברות המפסידות לסעד ביניים. בהחלטתו קבע בית המשפט כי לא השתכנע שהחברות הזוכות לא עמדו בתנאי הסף של המכרז. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט כי סיכויי העתירה הינם קלושים. כן קבע בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת רשות שדות התעופה, שכן היענות לבקשת המבקשות תביא לעיכוב משמעותי באספקת עגלות השינוע החדשות לשדה התעופה, אשר אמורות לשרת את ציבור הנוסעים הגדול בטרמינל החדש.
בית המשפט ציין כי אם יינתן סעד ביניים ייגרם לרשות שדות התעופה נזק כספי כבד, שכן היא תאלץ לרכוש לתקופת הביניים עגלות כבודה מהסוג הישן, אשר השימוש בהן יתייתר כשיסופקו העגלות החדשות.
המבקשות הגישו בקשה נוספת לסעד ביניים, אשר בה העלו טענות חדשות כנגד הסתמכותן של החברות הזוכות על נסיונן בהפעלת מערך בקרת עגלות בנמל התעופה בהוואנה. ראשית, טענו המבקשות כי החברות הזוכות המציאו אישור מאת נמל התעופה בהוואנה, בו נכתב בשפה הספרדית כי כמות הנוסעים בנמל התעופה "עד לדצמבר 2003" עלה על 4 מיליון.
לטענת המבקשות, אין באישור זה כדי להבטיח כי כמות הנוסעים בנמל התעופה במהלך שנת 2003 עלה על 4 מיליון. עוד טענו המבקשות כי על פי נתוני הארגון העולמי של נמלי התעופה, המפרסם נתונים מוסמכים בדבר תנועת הנוסעים בנמלי התעופה בעולם, כמות הנוסעים בנמל התעופה בהוואנה בשנת 2003 היתה 2,402,677 בלבד.
גם הפעם דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את הבקשה הנוספת לסעד ביניים, בקבעו כי לא השתכנע שיש מקום ליתן את הסעד המבוקש, על אף הנסיבות החדשות אשר פרטו המבקשות. בית המשפט ציין כי תגובותיהן של רשות שדות התעופה ושל החברות הזוכות שכנעו אותו כי אין מקום לעצור בשלב זה את הליכי המכרז, אשר החלו כבר ביום 16.3.05, לאחר שבקשות קודמות לצווי ביניים נדחו. יחד עם זאת, התיר בית המשפט למבקשות לתקן את עתירתן, כך שתכלול את טענותיהן בדבר כמות הנוסעים בנמל התעופה בהוואנה בשנת 2003.
בבקשה לבית המשפט העליון, חזרו המבקשות על הטיעונים שהעלו בפני בית המשפט לעניינים מינהליים ובקשו ליתן סעד זמני שיקפיא את תוצאות המכרז עד לקבלתו של אישור מהימן מנמל התעופה בהוואנה ועד לבחינת השלכותיו על עמידתן של החברות הזוכות בתנאי הסף למכרז. המבקשות הדגישו כי הצעתן של החברות הזוכות לא עמדה בתנאי הסף להשתתפות במכרז וכי רשות שדות התעופה התרשלה בבדיקת הנתונים.
מתגובת רשות שדות התעופה לבקשה עלה כי החוזה בינה לבין החברות הזוכות נחתם עוד ביום 16.3.05 וכי מיום זה החלו הצדדים לפעול בהתאם לו. כן טענה רשות שדות התעופה כי מתן צו ביניים יגרום לה ולציבור הנוסעים נזק רב, בהתחשב בכך שכל תנועת הנוסעים הועברה לטרמינל החדש, אשר השימוש בו מחייב כמות עגלות גדולה באופן משמעותי מזו שהיתה בשימוש בטרמינל הישן. זאת, נוכח המרחקים הגדולים שבין מקום הורדת הנוסעים לבין מקום הפקדת הכבודה ובין מקום נטילת הכבודה ועד לחנייה, נוכח הקושי בהעברת עגלות בין המפלסים וכן נוכח פריסתם הרחבה של מגרשי החנייה והאזורים התפעוליים המיועדים לנוסעים.
לטענת רשות שדות התעופה, אם יינתן צו ביניים, תאלץ היא לרכוש עגלות מהסוג הנמצא כיום בשימוש עבור תקופת הקיץ בלבד, על מנת לאפשר שירות ברמה הנדרשת, וכתוצאה מכך ייגרם לה נזק כלכלי כבד. לגופם של דברים, טוענת הרשות כי האישור שהתקבל מנמל התעופה בהוואנה היווה מענה מספק על תנאי המכרז וכי לאחר שהובאו בפניה נתוני ACI פנתה מספר פעמים לנמל התעופה בהוואנה על מנת לברר את הנתונים האמורים, אך טרם נענתה.
בית המשפט קבע כי דין הבקשה להדחות. בית המשפט הסביר כי מתגובות המשיבות עולה כי הן פועלות בהתאם להתקשרות ביניהן כבר כחודשיים ימים וכי מדובר במעשה עשוי. כן שוכנע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות, בהתחשב בכך שרכישת ציוד זמני תגרום לרשות שדות התעופה לנזק כלכלי כבד וכן בכך שהחברות הזוכות הזמינו כבר את העגלות ויחידות הבקרה וחלק מהציוד אף נמצא בדרכו לארץ. בנסיבות אלו, ומבלי לנקוט עמדה ביחס לסיכויי העתירה, לא ראה בית המשפט מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא שלא ליתן צו ביניים.
[ברם 4176/05 - א']
