החלטת בית המשפט מאתמול (ג', 24.5.05) בעניין סל התרופות - המחייבת את המדינה לנמק מדוע תרופות מסוימות לחולי סרטן הערמונית והמעי הגס אינן כלולות בסל הבריאות - מדגימה, לטענת חוקרים ממרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, את המחקר החדש של מרכז טאוב על מקומה של מערכת המשפט בעיצוב מדיניות הבריאות.
המחקר מגלה לטענת המומחים, כי בתי המשפט בישראל הטביעו חותם עמוק בעיצובה של מערכת בריאות צודקת יותר.
המחקר סקר למעלה מ-100 פסקי דין והוא מצא כי בתי המשפט עושים מאמצים ניכרים שלא להשיב ריקם חולים אנושים, אך במקביל מסתפקים בעיקרון של אי-התערבות בהחלטות הדרגים הניהוליים. במלאת עשור לחוק בריאות ממלכתי, קורא פרופ' יעקב קופ ממרכז טאוב לממשלה, להשלים את הטעון השלמה ביישום חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ולא לגלגל את האחריות לכך על בתי המשפט.
במחקר נמצאו למעלה מ-100 פסקי דין שנידונו בבתי המשפט בישראל, ונגעו לרפורמה במערכת הבריאות, המצביעים על תפקידם החשוב של בתי המשפט בעיצוב מערכת הבריאות בעיקר בקביעת הלכה שאין חובה לספק טיפול רפואי מיטבי וההכרה בלגיטימיות של מגבלת התקציב - כך קובע מחקר חדש של ד"ר טוביה חורב ממרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית, במלאת עשור לחוק ביטוח בריאות ממלכתי.
עורך המחקר, ד"ר טוביה חורב, מרצה במדיניות בריאות באוניברסיטת בן-גוריון, מצא לדבריו כי בתי המשפט בישראל נמנעים מלטפל בסוגיות של עלות סל שירותי הבריאות ומדד יוקר הבריאות, או לבדוק את סבירות ההחלטה, גם כאשר לכאורה הוצג ליקוי במדיניות, וזאת מתוך הקפדה על עקרון אי-ההתערבות בשיקולי בעל הסמכות. המחקר, המצביע על החותם העמוק שהטביע בית הדין בישראל על הנעשה בתחום הבריאות, קורא למערכת המשפט שלא להסתפק בעקרון אי-ההתערבות ולבדוק לעומק סבירות החלטות המדינה בתחום דרכי מימון סל הבריאות וחלוקה צודקת של המשאבים.
המחקר מדגיש כי חקיקה שיפוטית אינה תחליף לתהליך מסודר של קביעת סדרי עדיפויות, אולם הבעת עמדה מצד בתי המשפט תתרום לקבלת החלטות אמיצות של קובעי המדיניות ותביא לקביעת סדרי עדיפויות במערכת הבריאות, הבטחת בסיס תקציבי וביצוע שינויים מבניים. המלצת המחקר היא לחיזוק שיתוף הפעולה בין מערכת בתי המשפט לבין הרגולטור.
מעקב אחר פסיקות בתי המשפט מגלה לכאורה עוד כי בעשור האחרון בתי המשפט עשו מאמצים ניכרים לסייע לחולים אנושים שפנו אליהם בשעתם הקשה. כך נוצר מצב בו עורכי הדין, המייצגים את אותם חולים, מבקשים את הסעד הדרוש להם בדרך "עוקפת סל", דרך המשפט המנהלי. כל השיקולים התקציביים המוצגים בפני בתי המשפט, כולל העובדה שהמדינה ולא קופות החולים אחראית למימון סל הבריאות, אינם מקבלים כל תוקף כאשר נקבע כי נפל פגם מנהלי בפעולתה של הקופה. בשנים האחרונות, מגלה המחקר, הורחבה הפרשנות שניתנה בבתי המשפט למידת החובה המוטלת על קופת החולים בכל הקשור לסל התרופות.
מתוצאות המחקר עולה, כי משרד הבריאות חוזר ומתריע מדי פעם מפני פריצת המסגרת התקציבית, אך מבהיר כי אין בהוראת החוק חובה על המדינה לספק שירות רפואי או תרופה ספציפית נדרשת לתובע פרטני. את הסיוע, במקרים אלה, נוטה משרד הבריאות להשליך למגרשה של קופת החולים. חשוב להדגיש כי עמדת משרד האוצר, המורגל בראייה כלל-מערכתית, לא נשמעת בבתי המשפט. האתגר העומד כיום בפני הממשלה ומשרד הבריאות, מדגיש מרכז טאוב, הוא להתעלות מעבר לצרכיו של מבוטח בודד, ואפילו של קבוצה מסוימת, ולהוביל מדיניות שטובת הכלל לנגד עיניה. במצב של קיצוב משאבים בשירותי הבריאות, ראוי להציב את האינטרס הציבורי בבסיס נוסחת האיזון.
מעיון בפרוטוקולים עולה כי חלק הארי מהדיונים בבתי המשפט נסב סביב שאלת הגדרת סל השירותים והתרופות. אמנם נקבע שאין חובה לספק את הטיפול המיטבי, אולם במקביל התוותה ההלכה שהסל הניתן על-ידי קופות החולים מהווה "ריצפה", וכי הקופה רשאית להרחיב את הסל. חשוב לציין כי מהמחקר עולה שבקונפליקט שבין טיפול מיטבי לבין מגבלות התקציב וכיסוי מלוא צרכיו של האדם, גיבה בית הדין בדרך כלל את קופות-החולים.
בישראל אין כאמור חוק יסוד המתייחס לבריאות. עד שתאושר בכנסת טיוטת חוק יסוד זכויות חברתיות (הכולל גם התייחסות לבריאות), אומרים חוקרי מרכז טאוב, ימשיכו כנראה זכויות האדם בתחום זה לשאוב את תוקפן מן הפסיקה.
