היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד מני מזוז, הודיע במכתבו לשר האוצר כי אין כל מניעה משפטית לחתום על ההסכם עם החברה לישראל ועם בז"ן, על-פי ההסכמות שהושגו, וכי ההחלטה לנקוט בחלופה זו ולהגיע להסדר עם החברה לישראל היא החלטה סבירה וראויה.
מזוז כותב, כי בנסיבות הקיימות עומדות בפני המדינה שתי אפשרויות, הגעה להסדר עם החברה לישראל או פתיחה בהליכים משפטיים נגדה. אולם, לדעתו, בחירה בהליכים משפטיים עשויה להמשך שנים לא מעטות וזאת כאשר התוצאה הסופית של הליכים אלה אינה מובטחת ובנוסף עשויה להסב נזק כלכלי לבז"ן ולמשק, לרבות אי ביצוע הרפורמה במשק הדלק, סיכון תפקודו הסדיר של משק האנרגיה ותקופה ארוכה של אי-ודאות שתקשה על תפקודה של חברה חיונית למשק כבז"ן.
מזוז מציין, כי הוא מסתמך בין היתר על חוות הדעת הכלכלית שהוכנה על-ידי החשכ"ל, הממונה על התקציבים ומנהל רשות החברות שהונחה בפניו. בחוות הדעת מצוין כי, כל שנה שבה יימשכו הדיונים המשפטיים ותימשך אי-הוודאות, תעלה למשק מאות מיליוני שקלים וזאת בשל אי-יכולתה של הממשלה לקיים את הרפורמות הנדרשות.
היועץ שלח את המכתב בהמשך לעתירת התנועה למען איכות השלטון בישראל, על-ידי ב"כ עוה"ד אליעד שרגא, נגד ראש הממשלה, שר האוצר, שר התשתיות, חברת בתי זיקוק נפט - בז"ן, החברה לישראל, ושמואל ויולי עופר, בדרישה לביטול ההסכם (בג"צ 4999/03 קבוע לדיון ליום 29.6.05). עניינה של העתירה בהסכם בין ממשלת ישראל, בז"ן, והחברה לישראל, העוסק בתקופה שלאחר תום תקופת הזיכיון של בז"ן הכולל גם נספח שהוא הסכם בין המדינה לחברה לישראל.
מתגובת המדינה לבג"צ, אשר הוגשה על-ידי עו"ד אבי ליכט סגן בכיר לפרקליט המדינה, עולה כי בז"ן היא חברה ממשלתית. החברה לישראל מחזיקה ב- 26% מהון המניות של בז"ן, ואילו המדינה מחזיקה ב- 74% הנותרים. עוד נמסר כי בז"ן פועלת מכח זיכיון שהוענק לחברה בריטית עוד בשנת 1933, ואשר הזכויות מכוחו הועברו לבז"ן לאחר קום המדינה. הזיכיון הסתיים ביום 18.10.03.
מתגובת המדינה עולה, כי ההסכם המקורי נחתם ביום 2.12.02, במטרה להסדיר את מערכת היחסים עם בז"ן והחברה לישראל לאחר תום תקופת הזכיון. עמדת המדינה היא כי ההסכם המקורי לא ניתן היה למימוש, מכיוון שטרם התקיימו בו תנאים מתלים של קבלת אישורים על-פי דין.
לטענת המדינה, מאז הוגשה העתירה, נערך מו"מ בין המדינה לחברה לישראל. המו"מ נוהל בהתאם להחלטות ממשלת ישראל, ובגיבוי משפטי של היועץ המשפטי לממשלה. בסופו של המו"מ גובשו עקרונות להסכם חדש, המתקן את הנספח להסכם שבו דנה העתירה.
עמדת המדינה בתגובתה היא כי ביסודו של ההסכם עומדת מחלוקת משפטית בין המדינה, בז"ן והחברה לישראל לגבי התוצאות המשפטיות של תום הזיכיון. בעוד שהמדינה סבורה כי בתום תקופת הזיכיון כל נכסי בז"ן חוזרים למדינה ללא תמורה, סבורות בז"ן והחברה לישראל כי אין הדבר כך. על-פי נוסח ההסכם כל צד שומר על טענותיו המשפטיות לגבי המחלוקת על גורל הזיכיון והנכסים. ההסכם קובע, בין היתר, כי בז"ן רשאית לעשות שימוש בנכסים ל- 25 שנים עם אופציה להארכה על-פי שיקול דעתה של בז"ן ב-25 שנים נוספות.
על-פי ההסכם, במהלך תקופת ההסכם, תשלם בז"ן למדינה דמי הרשאה, הכוללים סכום קבוע ובנוסף סכום משתנה, הנגזר מרווחי החברה. בעקרונות הנספח המתוקן הוסכם, כי החברה לישראל תמכור את מניותיה בבז"ן למדינה תמורת סכום העומד על 570 מליון ש"ח, הצמוד לנוסחה שהוסכמה בין הצדדים.
התנועה למען איכות השלטון העלתה טענות שונות נגד ההסכם המקורי, החלות גם על העקרונות לנספח המתוקן. אולם נדמה כי הטענה המרכזית היא כי, אם המדינה סבורה כי בתום הזיכיון חוזרים נכסי בז"ן למדינה, אל לה לשלם לחברה לישראל כל סכום תמורת רכישת מניות החברה לישראל בבז"ן.
לדעת המדינה בתגובתה, התמונה מורכבת בהרבה, מזו המצטיירת בעתירה. לטענת המדינה מדובר במחלוקת על פרשנות משפטית של זיכיון שהוענק על-ידי הנציב העליון לפני למעלה משבעים שנה, אשר הנציב העליון צריך לשקול באהדה את הארכתו. מאז ועד היום השתנתה לחלוטין הסביבה המשפטית והעובדתית, שבה פועלת בז"ן, כולל היקף נכסיה של בז"ן, אופיים של הנכסים ומהותם.
לכן, ממשיך הטיעון, כל תביעה של המדינה להשבת הנכסים, שעלולה לפגוע בפעילות בז"ן כ"עסק חי", תיתקל בטענות משפטיות לא פשוטות, מצדן של בז"ן והחברה לישראל.
בתגובה נמסר כי הערכת הגורמים המשפטיים מטעם המדינה, שבחנו את הנושא, אשר היתה מקובלת על היועץ המשפטי לממשלה הקודם, ומקובלת גם על היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי, היא, כי מדובר בהליך משפטי מורכב שיימשך שנים לא מעטות, שתוצאתו הסופית אינה ברורה כלל ועיקר. ההמלצה המשפטית, ולפיה יש לסיים את המחלוקת בהסכם, היא העמדה על בסיסה פועלת המדינה מאז החלו המהלכים מול בז"ן והחברה לישראל, וזאת עוד בשנת 1992.
לבסוף, המדינה טוענת כי מול סיכויי ההצלחה הלא ברורים של המהלך המשפטי לקבלת הנכסים, כולם או חלקם, אשר צפוי להימשך מספר שנים, עומד הנזק הכבד שייגרם בתקופת הביניים עד להכרעה בהליכים אלה - הן לבז"ן והן למשק הישראלי בכלל. נזק זה מוערך במאות מליוני ש"ח מידי שנה.
ממשרד האוצר נמסר כי לאור חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה ולאור תשובת המדינה לבג"צ, החליט שר האוצר להגיע להסדר עם החברה לישראל לפיו תרכוש המדינה את מניות החברה לישראל בבז"ן במחיר שלא יעלה על 120 מליון דולר. שר האוצר הנחה את אנשיו להגיע להסכם עם החברה לישראל ולהוציאה מאחזקותיה בחברה בתוך שלושה חודשים.
