חשוב לדעת. העובדה שאדם חתם על מסמך 'הסכמה מדעת' בטרם נכנס לטיפול או ניתוח רפואי, אינה פוטרת באופן אוטומטי את המרכז הרפואי ורופאיו מאחריו לתוצאות אותו טיפול. על המרכז הרפואי מוטלת אחריות לגלות למטופל את התועלת, מצד אחד, ואת כל הסיכונים, מצד שני, אפילו אם סיכונים אלה אינם וודאיים או שיש עליהם מחלוקת רפואית. כך קובע בית המשפט, בפסק דין שניתן בימים אלה.
מחמד דיראוי סבל, מאז ילדותו, מקוצר ראייה בשתי עיניו בשיעור של 20 דיופטריות (המידה האופטית המציינת את חוזקן של העדשות והמשקפיים). בעקבות מודעה שפורסמה במהלך שנת 1994 פנה דיראוי ל"מרכז לייזר לניתוחי קרנית בע"מ". הוא הופנה לייעוץ אצל פרופ' גודל, אשר קבע כי דיראוי מתאים לעבור את ניתוח הלייזר, והסביר כי הניתוח מביא להפחתת הליקוי בשיעור של 10 דיופטריות לכל היותר. דיראוי הסכים לעבור את הניתוח, ונשלח לבית החולים "אסותא", שם יתבצע הניתוח.
יום הניתוח נקבע ליום 12.10.94. כאשר הגיע דיראוי לבית החולים הוא הוחתם על "דף מידע והסכמה לניתוח לתיקון קוצר ראייה ע"י אקסימר לייזר", מבלי לקבל את המסמך יום קודם על-מנת לעיין בו, ומבלי שתוכנו הוסבר לו על-ידי הצוות הרפואי. לאחר שנותח בעינו השמאלית השתפרה ראייתו לזמן מה, אך לאחר חודשיים וחצי אירע דימום ברשתית העין השמאלית, וכושר ראייתו התדרדר עד כדי עיוורון.
הניתוח בוצע באמצעות מכשיר המשגר קרני לייזר מסוג Excimer, ובשיטה המכונה P.R.K. סוג זה של ניתוח אינו מיועד לבני אדם הסובלים מקוצר ראייה שדרגתו למעלה מ-10 דיופטריות ואיננו מאושר על-ידי ארגון ה- FDA האמריקני כניתוח לבעלי דרגת קוצר ראיה כשל דיראוי.
בפסק הדין שהתקבל בבית המשפט המחוזי קבע בית המשפט, כי מתקיים הקשר הסיבתי בין הניתוח שעבר דיראוי לבין הדימום ברשתית שגרם לעוורונו. בית המשפט קבע את אחוזי נכותו על 45% (טרם הניתוח עמדו אחוזי הנכות על 20%) ופסק לו פיצויים בסכום של 350.000 ש"ח בגין הפסד השתכרות בעתיד ו- 100,000 ש"ח בגין כאב וסבל.
בערעור שהוגש לבית המשפט העליון טען ה"מרכז לייזר לניתוחי קרנית", כי לא מתקיים הקשר הסיבתי ולמעשה מדובר בצירוף מקרים, וכי הנזק לעין היה מתרחש גם אלמלא הניתוח. "מחקרים הראו שהספקולציה שהלם על-קולי שנגרם מהלייזר גורם לדימום אינה הגיונית כיוון שגלי העל-קולי יורדים בעוצמתם במידה רבה עם ההתרחקות מהקרנית לכיוון הרשתית, ושסמוך לרשתית עוצמתם נמוכה מאד" נכתב בחוות הדעת הרפואית של מומחה מטעם המרכז הרפואי. אלא שבית המשפט העליון איננו מקבל טענה זו ומאשרר את החלטת המחוזי בעניין הקשר הסיבתי בין הניתוח לעיוורון.
עוד קובע בין המשפט העליון, כי רופא חייב לקבל את הסכמתו של המטופל לטיפול, החל ממידע על מהות הטיפול וכלה בסיכונים הכרוכים בו. "המבחן למידע שחובה למסור למטופל אינו אפוא הנוהג המקובל בקרב הרופאים אלא צרכיו של המטופל למידע כדי להחליט אם לקבל את הצעת רופאו. צרכים אלה נקבעים על-פי קנה-מידה אובייקטיבי. על הרופא מוטל למסור למטופל את כל האינפורמציה שאדם סביר היה נדרש לה כדי לגבש החלטה אם להסכים לטיפול המוצע". עוד קובע בית המשפט, כי המבחן למסירת המידע אינו טכני, כי אם מהותי. "החתמת המטופל על טופס ההסכמה אינה כשלעצמה תנאי מספיק לקיומה של 'הסכמה מדעת'".
בית המשפט העליון קובע עוד, כי המרכז הרפואי ביצע את ניתוח הלייזר בלא שהקדים לכך גילוי הולם וקבלת הסכמה מדעת. בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי הפיצויים לדיראוי יעמדו על 450,000 ש"ח כפי שקבע בית המשפט המחוזי.
