בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב הורה (01.08.05) על סגירת מפגש בין מסילת ברזל ודרך עפר בתחום השיפוט של העיר נס ציונה, אשר מחבר בין שני חלקיו של פרדס חקלאי.
בכך קיבל בית המשפט ערעור שהגישה רכבת ישראל, כנגד אישור התוכנית להקמת המפגש בוועדה המקומית לתכנון ובניה. ערעור קודם שהוגש לוועדה הארצית, נדחה.
המפגש נשוא העתירה הינו חלק מהתוכנית להרחבת פרוזדור מסילת הברזל בקו לוד-רחובות. רכבת ישראל סברה, כי בשל היות המפגש מסוכן יש צורך לבטלו, ודעתה התקבלה בראשית הדיונים בוועדת המפגשים הבין-משרדית. מאוחר יותר, לאור התנגדותם של עיריית נס-ציונה ושל בעל הפרדס לביטול, הוחלט שלא לסגור את המפגש.
רכבת ישראל ערערה בוועדות התכנון השונות, אך נדחתה.
במסגרת עתירתה לבית המשפט לעניינים מנהליים, שבה רכבת ישראל והדגישה את הסיכון הרב הטמון בקיומו של המפגש הנדון. נטען כי כל האמצעים המקסימאליים שינקטו לא יסירו את הסיכון הקיים במקום, אשר מבחינה טופוגרפית שדה הראיה בו הוא כה מוגבל, שגם השטחת הגבעות סביבו והצבת מחסום, לא תפתור את הבעיה.
כמו כן צויין, כי הגורם המקצועי האמון בנושא הבטיחותי הוא ועדת המפגשים הבין-משרדית, אשר קבעה מראש כי יש לבטל את המפגש.
בנוסף נטען, כי לבעל הפרדס יש מפגש אחר סמוך מאוד לחלקתו, שעצם קיומו פותר את בעיית הגישה שלו.
מנגד טענו המשיבים לבקשה, וביניהם ועדות התיכנון ועיריית נס-ציונה, כי יש לפעול בהתאם להחלטת ועדת הערר שאישרה את התוכנית, ואת הנושא הבטיחותי ניתן לפתור באמצעים הבטיחותיים הקיימים. בעל הפרדס הוסיף, כי סגירת המפגש מהווה פגיעה בזכותו הקניינית, ובאשר לאפשרות לעבור דרך המפגש הסמוך, הרי שעל-פי תוכנית חדשה המתגבשת, גם מפגש זה אמור להיסגר.
בראשית פסק-דינה, ציינה השופטת מיכל רובינשטיין, כי נטייתה הראשונה היתה לדחות את בקשת הרכבת. אולם, "באותו יום בו התקיימה הישיבה הראשונה בתיק זה, אירעה תאונת רכבת קשה ביותר אשר גרמה למותם ופציעתם של אזרחים רבים. ימים ספורים לפני קיומה של הישיבה הנוספת בפני אירעה תאונה נוספת, אשר גם היא לצערי גרמה למותם ופציעתם של אזרחים. תאונות אלו היו תוצאה של היתקלות הרכבת ברכבים שחצו את המסילה במפגשים אשר גם אם היו בעלי מחסום, לא נמנעה בהם התאונה".
לאור זאת, קבעה השופטת, השתנה הלך רוחה בקשר להחלטת ועדת הערר שאישרה את התוכנית.
"בנסיבות אלו כאשר מדובר במפגש פרטי, מפגש שמבחינה טופוגרפית טמונה בו סכנה שקשה להסירה, אם בכלל, כאשר קיימת דרך חלופית נוחה וסבירה של מפגש המצוי בקרבת מקום של 600 מ', נראה לי כי הכף נוטה לכך שיש להעדיף את דעת המיעוט".
אי-לכך, קיבל בית המשפט את ערעורה של רכבת ישראל, והורה על סגירת המפגש האמור.
