שופט בית משפט השלום בתל אביב, יחזקאל הראל, פסק פיצויים בסך של 6000 ש"ח לדולי בן-מוחה אשר תבעה את ג'ובראן מחמוד, נהג משאית, ואת חברת הביטוח "אריה", בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מצפיה בתאונת דרכים בה היתה מעורבת משאיתו של מחמוד.
בשעת בוקר בחודש אפריל 1996, חצתה דולי בן-מוחה את צומת בן-דרור בדרכה לעבודתה. כאשר עמדה על אי-התנועה הבחינה במשאית מתקרבת לעברה. בשלב מסויים פגעה המשאית ברמזור, התהפכה ונגררה עד למרכז הצומת כשהיא הפוכה על צידה.
כך מתארת בן-מוחה את שאירע: "פתאום שמעתי רעש מימיני, הסתכלתי מהימין של הכביש וראיתי משאית מתנדנדת, הייתי בטוחה שהוא נכנס בי, בעיניים שלי, בשנייה הוא התהפך על צידו, וכבר חיפשתי דרך לברוח משם, אוטובוס בא, עליתי, ירדתי צומת אחרי זה... באוטובוס נסעתי עד לצומת רעננה צפון, רציתי להגיע למקום העבודה... התחלתי ללכת והרגשתי שאני לא יכולה להמשיך ללכת והתעלפתי... דבר אחד אני יכולה לומר שאני זוכרת, שהיו שני אנשים במשאית שהתהפכה, מעבר לזה אני לא יודעת כלום, פשוט עפתי משם... פה את עומדת ורואה את המשאית מתקרבת אליך".
פסיכיאטר בית החולים אבחן את מצבה של בן-מוחה וקבע, כי היא מצויה במצב נפשי לאחר טראומה. במסגרת התביעה שהגיעה טענה בן-מוחה כי לאחר התאונה היא סבלה מפחדים, הפרעות שינה וחרדות ממראות התאונה, נאלצה לקבל טיפול תרופתי להרגעה ואף טופלה מספר פעמים במרפאה לבריאות הנפש.
בפני בין המשפט טענו מוחמד וחברת הביטוח כי לבן-מוחה לא נגרם כל "נזק גוף" כהגדרתו בחוק, וכי היא כלל לא היתה "מעורבת" בתאונת הדרכים.
בפסק הדין שהתקבל דוחה השופט הראל את טענות הנתבעים. הוא קובע כי החרדות מהן סבלה בן-מוחה נבעו באופן ישיר מאירוע התאונה אותו ראתה ויש לראות בהן כ"נזקי גוף" כפי שמוגדרות בחוק.
מכאן קובע השופט כי בן-מוחה זכאית לפיצוי בגין הנזק שנגרם לה ומעמיד את סכום הפיצוי על 6000 ש"ח.
