עבודה שנכתבה במחלקה לפעילות המשק במט"ח שבבנק ישראל עבור כנס של הבנק המרכזי האירופי, מתארת את תהליך הליברליזציה בחשבון הפיננסי של ישראל החל מאמצע שנות השמונים ועד שנת 2005, ומנתחת את השפעתו הכלכלית על המשק הישראלי.
מהניתוח עולה, כי הליברליזציה תרמה להגברת הפתיחות של המשק, להתרחבות החשבון הפיננסי, ולשיפור במעמדו הפיננסי של המשק. כמו-כן, הגידול במעורבותם של תושבי חוץ בשוקי ההון ומטבע חוץ המקומיים תרם לפיתוחם ושכלולם של שווקים אלו.
עם זאת, למרות שהליברליזציה הגבירה באופן משמעותי את תנועות ההון קצרות הטווח של תושבי חוץ, בעיקר במכשירים פיננסים נגזרים, הדבר לא הביא לגידול בתנודתיות שער החליפין, והיא עדיין נמוכה משמעותית בהשוואה למשקים מערביים כמו גם משקים מתעוררים.
עוד עולה מהעבודה, כי תרומתה של הליברליזציה להחמרתם של משברים פיננסיים היתה קטנה - זאת בעיקר עקב האפשרות שהיתה לתושבי ישראל לרכוש נכסים נקובים וצמודים למט"ח עוד קודם לתהליך הליברליזציה. יתר על-כן, הליברליזציה והגמשת משטר שער החליפין תרמו להגברת מודעות הסקטור הפרטי לסיכון שער החליפין, והגבירו את היקף השימוש שלו במכשירי גידור כנגד סיכון זה. משקי הבית, לעומת זאת, טרם הפנימו את העובדה ששער החליפין יכול לנוע בשני הכיוונים, והם חשופים במידה משמעותית לייסוף בשער.
השוואת הצלחת התהליך ההדרגתי והעקבי של הליברליזציה, לכישלון של הליברליזציה "בבת אחת" בשנת 1977, מצביעה על התנאים המרכזיים שבעטיים נכשלה הליברליזציה ב-1977 ושהבנתם אפשרה תהליך מוצלח יותר: בסוף שנות ה-80 תנאי הרקע המאקרו כלכליים היו טובים יותר ובמגמת שיפור, שווקי ההון המקומיים היו מפותחים יותר, והיתה קיימת תשתית מידע על תנועות הון למשק וממנו.
המדיניות המוניטרית עברה למשטר של יעד אינפלציה, במקביל להגמשה הדרגתית של משטר שער החליפין, וכן חל מעבר משימוש בכלים אדמיניסטרטיביים לשימוש בכלי שוק, תוך התאמה מדורגת של כלי המדיניות להסרת הפיקוח על תנועות ההון.
