רבים מאתנו סובלים מטחורים. זוהי תופעה שאינה נעימה ואף מביכה. ריקי הלוי, רוקחת חברת נובארטיס OTC, מסבירה על תופעה זו ומספרת על כל מה שרציתם לדעת בנושא זה והתביישתם לשאול.
מה הם טחורים?
יותר ממחצית מהאוכלוסיה עלולה לפתח טחורים לאחר גיל 30. נתונים אחרים מדברים על אותה שכיחות מגיל 50. למרות מה שנהוג לחשוב, גברים סובלים מטחורים יותר מנשים.
הטחורים הם למעשה חלק טבעי של גופנו: טחורים הם כלי דם מורחבים באזור פי הטבעת או בחלק התחתון של הרקטום. מהבחינה הזו לכל אדם יש "טחורים", אך הם הופכים לבעיה כאשר כלי הדם משתנים - כאשר יש בהם דלקת והם נעשים יותר גדולים. בשלב הזה מתחילים הסימפטומים הראשונים, בהם כאבים, גירוד ורגישות. בשלב מאוחר יותר יכול להופיע גם דימום. מומלץ להתחיל לטפל בטחורים כבר עם הופעת הסימפטומים הראשונים.
סיווג הטחורים לשני סוגים על-פי מיקומם:
- טחורים פנימיים: טחורים שאינם נראים מאחר ומיקומם גבוה בתוך התעלה האנאלית. מדובר בהתנפחות של ורידים המכוסים ברקמה רקטלית רירית. טחורים פנימיים יכולים להתבטא בדימום קל בעת פעילות מעיים. טחורים אלו עלולים לגדול ולהגיע למצב של צניחה, בו הם מתבלטים מפי הטבעת. הסימפטומים הם: דימום, תחושת מלאות באזור הרקטום לאחר פעולת מעיים, לרוב אינם כואבים, למעט מקרים של צניחה;
- טחורים חיצוניים: טחורים שנראים לעין מאחר והם ממוקמים מחוץ לפי הטבעת. מדובר בוורידים המכוסים ברקמת תאי עור שהתנפחו. לרוב הם מלווים בכאב, שנעלם לאחר ירידת הנפיחות, ודימום כתוצאה מקריעה של כלי הדם. הסימפטומים לטחורים חיצוניים הם כאב, דימום, דלקת, גרד ונפיחות.
כיצד נגרמים הטחורים?
טחורים נובעים מלחץ ורידי גבוה באגן הקטן ובאזור פי הטבעת. בדרך כלל הלחץ נוצר כתוצאה ממאמץ (לדוגמא בזמן השהייה בשירותים, בעת הרמת חפצים כבדים, בעת לידה, או אפילו כאשר משתעלים או מתעטשים). המאמץ גורם למתיחת קירות הורידים. כמו-כן, גם לגורם התורשתי יש תפקיד.
לעיתים קרובות, הפיכת הטחורים לבעיה כרונית קשורה לעצירות, שנובעת מאוכל ללא סיבים תזונתיים וחוסר פעילות פיזית. גורם אחר להתפתחות טחורים הן תרופות שגורמות לעצירות או שלשול. ישיבה או עמידה ממושכת במקום אחד עלולים לגרום להתפתחות הטחורים.
מהם הגורמים לטחורים:
- לחץ מוגבר על אזור פי הטבעת (בעקבות עצירות או שלשול כרוניים, ישיבה ממושכת);
- הריון: שינוים הורמונליים גורמים להחלשת יציבותם של כלי הדם והגדלת הרחם המפעיל לחץ על הוורידים הראשיים באגן;
- גיל: היחלשות התמיכה השרירית ברצפת האגן;
- חוסר פעילות גופנית;
- תזונה לא נכונה (מזון מתובל, משקאות חריפים, תזונה דלה בסיבים);
- היגיינה לקויה באזור פי הטבעת.
אבחון טחורים
האבחון נעשה על-ידי רופא מומחה והוא כולל שאלות לגבי כאבים ביציאות, כאבים ללא יציאות, גרד ו/או דימום, הימצאות גבשושיות באזור הרקטום, צואה יבשה וקשה ועוד. הבדיקה הגופנית כוללת בדיקה של אזור פי הטבעת, יתכן ותתבצע בדיקת רקטוסקופיה (הסתכלות עם מכשיר לתוך הרקטום) ו/או קולונוסקופיה (הסתכלות עם מכשיר לתך המעי הגס).
מה עושים?
מומלץ להתחיל טיפול בהופעת הסימפטומים הראשונים. לדברי ריקי הלוי, דיאטה בשילוב עם טיפול תרופתי מתאים עשויים לעזור הרבה:
- השתדלו לאכול אוכל עשיר בסיבים תזונתיים, כגון: דגנים, ירקות ופירות;
- הגבירו בשתיית נוזלים;
- בצעו פעילות גופנית כגון: שחיה, הליכה וריצה;
- בנו הרגלי הפרשות צואה טובים. אל תתאמצו יותר מדי בשירותים ושימו לב לצרכי גופכם. התפנו ברגע שיש צורך (התאפקות מביאה להתייבשות הצואה והקשייתה);
- הימנעו מישיבות או עמידות ממושכות;
- הימנעו ממאמץ;
- השתמשו בלקסטיבים (תרופות למניעת עצירות) בעלי פעילות עדינה כדי להימנע מהתאמצות והתפתחות העצירות;
- אמבטיה במים פושרים מקלה על הסימפטומים;
- השתמשו בתרופות נגד טחורים לטיפול מקומי כגון פרוקטו גליבנול.
כיצד פועל פרוקטו גליבנול לטיפול בטחורים
פרוקטו גליבנול הוא תכשיר לטיפול בטחורים המשלב בין שני חומרים: לידוקאין, חומר מאלחש המרגיע את הכאב וטריבנוזיד- המכווץ ומרפא את הטחורים.
פרוקטו גליבנול משווק בקרם ונרות. הוא מקטין את חדירות דופן כלי הדם ויש לו השפעה אנטי דלקתית. פרוקטו גליבנול מעניק שכבת הגנה לאזור הפגוע, דבר המאפשר מניעת גירויים בזמן הטלת צואה והמשך תפקוד תקין. הוא אינו מכיל סטירואידים ולכן בטוח יותר ומאושר לנשים הרות ומיניקות.
להשלמת הטיפול ניתן להשתמש בפרוקטו מגבונים - מגבונים לחים המכילים חומרים בעלי תכונות מרגיעות לדוגמא קמומיל ואלוורה, וחומרים בעלי תכונות מכווצות.
תכשירים אחרים המשווקים לטיפול בטחורים הם תכשירים המכילים סטירואידים, תכשירים שאינם מכילים סטירואידים ותכשירים מסככים.
טיפול כירורגי
כאשר הטיפול התרופתי אינו עוזר, נעשה שימוש באמצעים כירורגיים, כגון:
- קשירה: קשירה של תחבושת סביב בסיס הטחורים הפנימיים, במטרה להפסיק את הסירקולציה באזור, עד לנפילת הטחור;
- הזרקה: הזרקת תמיסה כימית סביב כלי הדם, על-מנת לגרום להתכווצות הטחורים;
- טיפול באור אינפרא אדום: הקרנת אור אינפרא אדום להפסקת הסירקולציה לטחורים הפנימיים;
- טיפול בלייזר: קרן לייזר שמאדה את רקמת הטחורים;
- הקפאה: הקפאת האזור הנגוע ועל-ידי כך הפסקת הסירקולציה והריסת רקמת הטחור;
- זרם חשמלי: זרם המכווץ את הטחורים כמו בפעילות של קרן האינפרא האדומה;
- ניתוח: הסרת הטחור כאשר פרוצדורות אחרות נכשלות.
