הרמטכ"ל, רב-אלוף דן חלוץ, מזהיר מפני סבב נוסף של אלימות וטרור נגד ישראל, העלול להיפתח בקרוב. חלוץ נאם בכנס הרצליה (יום א', 22.1.06). ישראל תדע להתמודד עם הטרור הפלשתיני, אמר. ואולם, התריע, האיום הקיומי היחיד הוא איום גרעיני אירני שיכול להתרחש.

"אין ספק שכמות האירועים שמעצבים את מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל היא כמות שמספיקה להרבה מדינות", אמר חלוץ. "אנו לפני בחירות לרשות הפלשתינית. אך נזכיר כי רק לפני שנה נבחר אבו מאזן לראש הרשות ואמר שהוא מאמץ את מפת הדרכים, תוכנית ההינתקות שהתבצעה, סוריה יצאה מלבנון, החלטה לפירוק מליציות, אירן ממשיכה בתוכנית הגרעין, בחירות בעירק והג'יהאד העולמי מצמצם טווחים...".

חלוץ הביע ספקנותו לגבי יעילות הבחירות ברשות הפלשתינית ואמר: "בפני מה אנו עומדים? קודם כל בחירות של הרשות - חמאס מנצח, פת"ח מנצח, או אנרכיה מנצחת, כי לדעתי לבחירות האלה יש הרבה תוצאות אפשריות ואחת מהן זה להחזיר את כל המהלכים הרבה שנים אחורה... אני לא רואה איך חמאס מנצחת ואנשי הפת"ח נותנים להם לקחת את השלטון..."

"דברים נוספים", המשיך רא"ל חלוץ: "פרסום דוח האום בנושא סוריה, בחירות בישראל, אירן ממשיכה לאתגר את העולם ויש פוטנציאל לתפניות אזוריות לדעתי, פוטנציאל אך לא בהכרח תפניות".

איום גרעיני יכול להתרחש

חלוץ עבר לדבר על האפשרויות שניתן לדבר עליהן במהלך 2006: "מאחר וקורים בה כל כך הרבה תהליכים, תהיה זו שנה שחלופות תתעצבנה אך הבחירה בהן תבוא מאוחר יותר. אחד השחקנים המרכזיים בעל אפקט דומינו זה דווקא הנשיא הסורי שאם יבחר בבחירה אחרת מהנתיב בו הוא הולך כרגע, יכול לגרום להתפרקות הרעים...

הדבר השני שיש בו פוטנציאל גבוה לשני הכיוונים זה הנושא הפלשתיני. אני לא מוציא מכלל אפשרות להצביע על פוטנציאל להסלמה, פוטנציאל גבוה לסבב אלימות נוסף. וזה לא תלוי במה שעשינו אלא במה שהם עושים. יחד עם זאת, מצבה של ישראל בשנת העבודה הנוכחית 2006 הוא מצב טוב מאוד. קשה לראות איום קיומי על ישראל בשנה הבאה עלינו. האיום הקיומי היחיד הוא איום גרעיני אירני שיכול להתרחש, אין שום אפשרות ככל שהדברים נראים היום לקואליציה ערבית כנגד ישראל..."

עם הטרור הפלשתיני אנו מסוגלים להתמודד

"בחיבור כל אלה, אני סבור שמצבנו יחסית טוב מאוד", אמר הרמטכ"ל, "אך הטרור - תופעה שאין לנו דרך להעריך את היקפה - הוא סוגר עלינו מכל הכיוונים... הג'יהד העולמי גם הוא איננו כתובת אלא סוג של משהו וירטואלי של התאבדויות אד-הוק בעלות מכנה משותף אידיאולוגי ואפשר לחוש זאת ממזרח, ממערב, מסיני, מלבנון... ומה שאירע בשנה וחצי האחרונות מעיד שצריך לתת לנושא הזה תשובה... כמובן גם הטרור הלוקאלי, אך אני סבור שעם הטרור הפלשתיני אנו מסוגלים להתמודד ולהביא אותו למקום מאוד נמוך מבחינת האפקטיביות שלו...

היום בבוקר תפסו עוד איזה אחד חשוב... זה לא נפסק... מכל מקום הטרור הפלשתיני הורד בסדר גודל מתמטי פי 10 במהלך השנים האחרונות. זה דבר שאין לו אח ורע בלחימה בטרור. כמו בכל מקום התפוקה השולית פוחתת וצריך יותר השקעה כדי להשיג הישג נוסף פחות מהותי, אך אסור לנו לוותר בעניין הזה, עד למקום שנגיע למסקנה שהדברנו אותו. אני לא יודע אם אפשר לנצח אותו אבל אפשר להורידו לרמות מאוד נמוכות".

אתוס הביטחון לא נשחק

לגבי החוסן הלאומי, אתוס הביטחון כבר איננו המוביל בישראל, הכלכלה יותר חשובה, החברה, החינוך, הכל יותר חשוב ובצדק, והמעמד הייחודי של צה"ל נפגע... והחברה איננה מגויסת כשצריך. אני רוצה לומר שעל-פי כל הנתונים שבידינו, האתוס הזה של הביטחון לא נשחק.

החל מהמדד הכי אתגרי מבחינתי - מדד הנוער. מה הנוער חושב על נושא הביטחון? קודם כל אנו רואים עלייה בנכונות הגיוס של צעירים - בנובמבר 2005 82% מביעים נכונות להתגייס... האם הם גאים להתגייס? חד-משמעית כן. 83% יחסית ל-79% בשנה קודם. על המוטיבציה דיברו הרבה, אני אומר ששיעור המוטיבציה לא נשחק בכלל בנכונות להתגייס ליחידות קרביות... החוסן, כפי שאני רואה אותו, הוא שילוב של הרבה עוצמות... אנו נמצאים בהקשר הזה של הדור הצעיר במצב טוב.

לדברי חלוץ, "תפיסת האיום הולכת ופוחתת ואני חושב שבצדק. הביטחון האישי הוא לעיתים דבר שמדיר שנה מעיני אנשים הרבה יותר מהקיום הלאומי... ואז אנו רואים שהעיסוק בנושא הצבא, גודלו, ההשקעה בו - הולך וגובר... ויש כלל שלא רשום בשום ספר - כשמצב הביטחון עולה, המצב החברתי יורד... אין ספק שעולה דרישה לבחינת סדר עדיפות לאומי שמתורגם ב - כמה פחות אפשר לתת לצבא על-מנת למלא מטלותיו, כי הצבא מקבל נתח לא קטן מתקציב המדינה.

כשאני מסתכל על הנתונים, יש דבר ברור - שחרף הירידה בהקצאת המשאבים לצבא יש עלייה בשיעור ההצלחה בלחימה בטרור... זה מעיד יותר מכל על דבר אחד בסיסי - ההבנה שלנו כמערכת צבאית שאנחנו חלק גדול מהחברה כולה ויש לנו אחריות לא רק לקבל אלא גם לתת, לא רק לעשות אלא לעשות עם פחות".

צבא פרטי של מתנדבים?

"החברה האזרחית הישראלית המודרנית נוטה להידברות הולכת ופוחתת בתחומים רבים ואחת השאלות שעולה מעת לעת היא שאלת צה"ל כצבא העם, כצבא חובה, כצבא מקצועי, צבא מתנדבים, לדעתי אין שום דרך בישראל לקיים צבא שהוא אינו צבא חובה... יהיה פה צבא של בינוניים ומטה שלא נאמר פחות מזה, ולכן אני אעשה ככל יכולתי כדי שהרעיון הזה לא יצמיח כנפיים.

יש פה חוסר הבנה בסיסי של מה הצבא הזה עושה... הצבא ממלא המון תפקידים חברתיים ואני חושב שהתפקידים הללו אין להם תחליף היום, החל מלגייר חיילים - 1,200 שגוירו בשנים האחרונות... המשך בהקניית חינוך יסודי משלים ובגרויות לאלפי חיילים וגמור בלהיות אחד ממוסדות הרווחה הגדולים ביותר בישראל שמסייע לחיילים שקשה להם כלכלית. מדובר על אלפים רבים של חיילים שמקבלים סיוע ישיר לביתם בשביל להיות מסוגלים לשרת. ויש הידברות חברתית, יצירת שפה משותפת, נשיאה בעול האחריות מתוך תחושת שליחות, זה דברים שאי אפשר להשיג כשאין לך צבא כזה, וזה אחת החוזקות של ישראל שתורמות לחוסן המדיני שלנו".

"אנו במציאות אסטרטגית ב-2006 מהטובות שהיו לנו", סיכם הרמטכ"ל, "אני מקווה שזו לא נקודה במרחב... אני סבור שהבעיות המיידיות שיעמדו מולנו ב-2006 רובן ככולן תנבענה מהטרור... להערכתי אנו מסוגלים להתמודד עם האתגר הזה ואני כמסר אומר, שעלינו להיות ערוכים לסבב הסלמה נוסף, תלוי תוצאות הבחירות ברשות פלשתינית".