בית המשפט העליון קיבל (1.2.06) ברוב דעות, את עתירתו של ח"כ עזמי בשארה כנגד ההחלטה להסיר את חסינותו במסגרת כתב אישום שהוגש נגדו בגין תמיכה, לכאורה, בארגון החיזבאללה, והורה על ביטול כתב האישום וההליכים הפליליים שהתנהלו כנגדו.
בחודש ספטמבר 2001 פנה היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, ליו"ר הכנסת, רובי ריבלין, בבקשה להסיר את חסינותו של ח"כ בשארה, זאת על-מנת לאפשר את העמדתו לדין פלילי, בגין דברים שנשא בשתי הפגנות מחוץ לכנסת, בהן, לכאורה, הביע תמיכה בארגון טרוריסטי.
כתב האישום השני שביקש מזוז להגיש נגד בשארה כלל ביצוע עבירה של סיוע ליציאה של אזרחי ישראל לא כדין מישראל לסוריה, אלא שזה בוטל לאחרונה על-ידי בית משפט השלום בנצרת.
כתב האישום ייחס לבשארה עבירות של תמיכה בארגון טרוריסטי, בעקבותיה החליטה מליאת הכנסת (7.11.01) להסיר את חסינותו של בשארה.
בעתירה לבג"צ טען בשארה, כי ההתבטאויות המיוחסות לו בכתב האישום הן בגדר "הבעת דעה בנושאים פוליטיים מדיניים מובהקים, שהושמעו במסגרת מילוי תפקידו ולמען מילוי תפקידו כחבר כנסת". לאור זאת טען, כי עומדת לו החסינות העניינית, לפי סעיף 17 לחוק יסוד הכנסת, שאינה ניתנת לנטילה.
מנגד טענה המדינה, כי "תמיכה במאבק מזוין של ארגון טרור נגד המדינה מצויה מחוץ לגבולות השיח והוויכוח הדמוקרטיים ומחוץ לגבולות ההתבטאות הלגיטימית של נבחרי ציבור". בעקבות העמדתו לדין בגין תמיכה בארגון טרור, עתר בשארה לבג"צ על ההחלטה להסיר את חסינותו.
בנאום המרכזי שנשא באום אל-פחם, אמר בשארה:
"החיזבאללה ניצח, ולראשונה מאז שנת 1967 טעמנו את טעמו של הניצחון. זכותו של החיזבאללה להתגאות בהישגו ולהשפיל את ישראל ... לבנון, החלשה במדינות ערב, הציגה מודל קטנטן שאם נביט לעומקו ניתן להסיק את המסקנות הנחוצות להצלחה ולניצחון - מטרה ברורה ורצון עז לנצח, והכנת האמצעים הנחוצים הדרושים להשגת מטרה זו ... החיזבאללה קלט את הלך הרוח ברחוב הישראלי וניצל את זה עד תום. הוא דאג שמלחמת הגרילה שלו תהיה מתוקשרת היטב, וכל הישג שלו השפיע רבות על מוראל העם בישראל שפקעה סבלנותו באיטיות נוכח האבידות שספג מהחיזבאללה...".
בנאום שנשא כשנה לאחר מכן, במהלך טקס אזכרה לנשיא סוריה חאפז אל-אסד, אמר בשארה:
"לא עוד ניתן להמשיך, מבלי להרחיב את המרווח בין אפשרות המלחמה הכוללת ובין העובדה שהכניעה הינה בלתי אפשרית. המרווח הזה הועיל לעקשנות ולהתמדה והגבורה של הנהגת ולוחמי ה"התנגדות" הלבנונית. אולם לאחר ניצחון ה"התנגדות" ולאחר ז'נבה וכן לאחר כשלון "קמפ דיוויד", באה ממשלה ישראלית שמנסה להצר מרווח זה, כדי שתעמיד בחירה בנוסח: או קבלת התנאים הישראלים, או מלחמה כוללת. כך אי אפשר יהיה להמשיך באופציה השלישית, שהיא אופציית ה"התנגדות", אלא ע"י הרחבתו מחדש של המרווח הזה, כדי שהאנשים יוכלו לנהל מאבק ו"התנגדות...".
בפסק דינו מקבל נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, את העתירה בקובעו, כי דבריו של בשארה לא חצו את "הקווים האדומים" ויש לראות אותם ככאלה שמוגנים על-ידי החסינות העניינית.
"לא שוכנעתי כי ניתן לראות בהתבטאויות העותר תמיכה במאבק מזוין של ארגון טרור, וזאת במידת השכנוע הנדרשת לצורך קביעה, כי הם חוצים את אותם "קווים אדומים" מעבר להם לא משתרעת החסינות העניינית".
עוד מציין השופט ברק, כי "העובדה שהתבטאויות מדיניות-פוליטיות מהוות כלי עבודה מרכזי של חבר הכנסת, ההקשר הקונטרוברסיאלי במסגרתו מתבטא העותר לעתים קרובות במסגרת מילוי תפקידו, ולשונו הרחבה והכוללנית של האיסור הפלילי הנוגע לדברי שבח ואהדה לארגון טרור, מובילים כולם לידי המסקנה שההסתכנות באמירת דברים העולים כדי דברי שבח ואהדה לארגון טרור אף היא "סיכון מקצועי" של חבר הכנסת, וכי התבטאויות מעין אלה הן על-כן ב"מתחם הסיכון" שהפעילות הפרלמנטרית יוצרת מטבעה ומטיבה. לפיכך, התבטאויות מעין אלה תחסנה, ככלל, במסגרת החסינות העניינית, ובלבד שלא נעשו תוך ניצול לרעה של החסינות העניינית".
לבסוף מעיר ברק, כי אין בדבריו כדי לקבוע שההתבטאויות של בשארה ראויות, אך מוסיף, כי "עלינו לשמור ולהגן על יכולתם של חברי הכנסת למלא את תפקידם ללא מורא ופחד. הגנה זו, לשמה נועדה החסינות העניינית, מהווה אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה. הגנה זו חיונית היא לקיומן של חירויות היסוד הפוליטיות. חיונית היא לקיומה של הדמוקרטיה הישראלית".
בג"צ (השופטים ברק וריבלין) מקבל את העתירה ומבטל את ההליכים הפליליים נגד ח"כ בשארה, זאת כנגד דעתה החולקת של השופטת אסתר חיות, אשר טענה, כי "אין החסינות העניינית מיועדת להגן על פעילות אסורה, מתוכננת מראש, שמבצע חבר כנסת תוך ניצול מעמדו".
