שעות ספורות לאחר שבוצע בפועל פינוי בכוח של המאחז עמונה, פרסם בית המשפט העליון בשעות אחר-הצהריים המאוחרות (יום ד') את נימוקיו לדחיית העתירה. ברוב דעות, וכנגד דעתו החולקת של השופט אליקים רובינשטיין, הוחלט לדחות את עתירת מטה בנימין נגד כוונת הממשלה לבצע את הריסת תשעת המבנים ביישוב עמונה.
בדרמה לילית בהיכל בית המשפט העליון בירושלים הוציא השופט אליקים רובינשטיין, מעט אחרי 04:00 לפנות בוקר, צו ביניים המחייב את הממשלה לעכב את הריסת המבנים במאחז עמונה, וזאת עד לדיון הבוקר ב-08:00 בעתירה לגופה.
את העתירה הגישו המועצה האזורית מטה בנימין וחברת הבניה "בנייני בר אמנה" במסגרתה התבקש ממלא-מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט, לאפשר את העתקת תשעת מבני הקבע ביישוב, לאתר אחר, על חשבונן ובתוך שלושה עד ארבעה שבועות, זאת במקום ביצוע צווי ההריסה שהוצאו למבנים הבלת חוקיים.
במהלך הדיון שהתקיים בשעה 8:00 בבוקר בפני השופטים אילה פרוקצ'יה, רובינשטיין וארבל תהתה פרוקצ'יה מדוע המתינו נציגי מועצת יש"ע ואנשי המאחז עד שעות הלילה המאוחרות, כאשר כוחות הממשל ערוכים כבר בשטח בכוח גדול לביצוע משימת ההריסה, כדי להגיש את העתירה, ומדוע לא עשו זאת מוקדם יותר.
העותרים טענו, כי בימים האחרונים עלה חשש אצל ראשי המתיישבים שהאירוע יצא משליטה, ועל כן פנו אתמול, בעזרתו של חנן פורת, אל היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בהצעה קונקרטית להעתיק את המבנים לתוך השטח הבנוי בעופרה בתחום אדמות מדינה מאושרות. עוד הוסיפו, כי אם יתברר בתוך שבוע שהעתקת המבנים איננה אפשרית, הם יהרסו את המבנים בעצמם.
המדינה טענה להגנתה כי מבני הקבע בו נבנו על קרקע פרטית, ובלא היתרי בנייה, וביצוע ההריסה של המבנים נועד לבוקר זה, לאחר מהלכים משפטיים ארוכים שנמשכו זמן רב למן הוצאת הצווים ועד עתה.
אלא שכאמור, לאחר התייעצות שקיים מזוז עם אולמרט, החליט ממלא-מקום ראש הממשלה לשלול את ההצעה, מכל וכל, והודיע כי ביצוע ההריסה יתבצע כפי שתוכנן מראש, דבר שהוביל להגשת העתירה.
"דרך התנהלותם של מחזיקי המבנים בעמונה תחילתה והמשכה במעשים בלתי חוקיים. ההאחזות בקרקע פרטית ובנייה עליה בלא היתרי בנייה שקולה כפגיעה ישירה בזכויות בעלי קניין בקרקע מצד אחד, והיא מהווה, בה-בעת, פעולה הסותרת את עיקרי דיני התכנון והבנייה, מצד שני", כותבת השופטת אילה פרוקצ'יה בפסק דינה. לדברי פרוקצ'יה, המעשים הבלתי חוקיים התעצמו על-ידי הפרת צווי הפסקת עבודה שניתנו במהלך החודשים האחרונים.
"אין יסוד שבדין ואין אף הצדקה ציבורית ומוסרית להורות למדינה לעצור בשלב זה את מהלך ביצוע הצווים כדי להעמיד לרשות העותרים זמן נוסף להיערך לסילוק המיבנים בעצמם, בין על דרך העתקתם ובין בדרך אחרת. זמנם של מחזיקי המיבנים בעמונה לשקול את צעדיהם ולהציע את הצעותיהם לגבי חלופות לביצוע הצווים חלף עבר", מוסיפה פרוקצ'יה ומגדירה את התנהלותם של המתנחלים כ"מתיחת גבולות אכיפת החוק עד לקצה הסבולת האפשרית".
לדברי השופטת פרוקצ'יה, בית המשפט איננו נוהג להתערב בתוכניות ביצוע של הרשות המבצעת, ואין מקום שיעשה זאת גם במקרה זה. בסיום דבריה מציינת פרוקצ'יה: "ידעו פורעי החוק וחורשי האלימות כי כוונותיהם והיערכותם הפוגענית לא ירתיעו את הרשות הציבורית מביצוע תפקידה. שכן השמירה על החוק ושוויון הכל בפני החוק מצויים בגרעינו העמוק של ההליך הדמוקרטי, ועליו מושתתת מערכת הערכים של החברה הישראלית. אכיפת החוק על מפירי חוק נגזרת באורח מתחייב מעקרונות אלה, ויש לדבוק בה להגנה על הערכים החוקתיים וזכויות האדם בישראל".
השופט אליקים רובינשטיין, אשר נותר בדעת מיעוט, ציין בפסק דינו כי היה מקום להמשיך את צו הביניים שהוציא בשעת לילה למשך שבוע ימים נוסף, זאת כדי לאפשר לעותרים להסיר את המבנים ומבלי שיתרחשו אירועים אלימים.
כותב רובינשטיין: "אנמק בקצרה את דעתי. סברתי כי יש מקום להמשך צו הביניים לשבוע ימים, כדי לאפשר לעותרים להסיר את המבנים נשואי העתירה בעצמם, ואם לא יעשו כן יוסרו על-ידי כוחות הביטחון. ברי היה לי כלחברותי כי את החוק יש לאכוף, ולכן אין מנוס מהסרת המבנים, אך סברתי כי אם דבר זה יכול להיעשות בלא התנגשות אלימה (שסימנים לה כבר היו עוד בטרם הדיון בפנינו) ושפיכות דמים חלילה, עדיף לעשות זאת כך. זה היה הנימוק לגישתי, שנותרה במיעוט".
ורובינשטיין מפרט קמעא: "אין מחלוקת בין חברותי לביני על השתלשלות העניינים ועל המסד העצוב של התפתחות הנושא, ואף לא על ההכרח להתמודד עם מעשים בלתי חוקיים. צו הביניים הוצא על-ידי הבוקר בשעה 04:00 על-פי מה שהוצג בעתירה ונתמך בתצהירו של הרב חנן פורת, באשר למגעים שנתקיימו עם היועץ המשפטי לממשלה וההצעות שהועלו בעניין העתקת הבתים לשטח הבנוי בעפרה, ושאם לא יוברר בתוך שבוע כי דבר זה לא יצלח, ייהרסו הבתים על-ידי העותרים. נאמר בעתירה כי היועץ המשפטי לממשלה ראה את ההצעה כסבירה. כן נמסר על מאמצים מצד גורמי צה"ל, ובראשם הרמטכ"ל וסגנו, לשכנע את מ"מ ראש הממשלה לקבל הצעות אלה. נמסר כי מ"מ ראש הממשלה לא הסכים. הן בעתירה והן בפניית הרב פורת אלי הובע חשש לשלום הציבור, בלשון אחרת, שפיכות דמים. סברתי כי כדי למנוע זאת, ולוא להציל אדם אחד מפגיעה, ראוי הנושא לליבון. לפיכך נקבע הדיון לשעה 08:00".
רובינשטיין מתאר את שאירע בדיון: "בדיון עצמו נתגלעו חילוקי דעות מסוימים בין הצדדים שטענו לפנינו, באשר למסד העובדתי של המגעים. אנשי פרקליטות המדינה והפרקליטות הצבאית מסרו כי אין כל הסכמה מצד בכירי צה"ל, והרמטכ"ל וסגנו מתנגדים למוצע, שכבר עלה כנמסר בעבר. עוד נמסר, כי היועץ המשפטי במגעים עימו לא ראה את ההצעה כסבירה. העותרים מצדם עמדו על כך שמאמציהם באים למנוע התלקחות; היתה עמימות בדבריהם באשר להעתקת מבנים לעפרה, וזאת בעקבות דברי גורמי המשיבים כי אין כל תוכניות בנין המאפשרות בניה בעפרה; לכן דובר בהמשך הדיון על איחסון המבנים המפורקים בעפרה עד למציאת מקום לבניה, אך הדבר נותר עמום".
הסיכום של רובינשטיין: "כשלעצמי נותרתי בתום הדיון בתחושה כבדה. מחד-גיסא, פיקפקתי בשניים – הן בזמינות ההצעה להעתקת המבנים, שאילו היתה מעשית היתה צריכה להיבדק זה מכבר לאורך חודשי המגעים והארכות שניתנו, והן ביכולת השליטה של העותרים בשטח, בוודאי על חלק מן הבאים אליו. מאידך-גיסא, לא היה לי ספק כי בסוג זה של עימות עלולה להיגרם שפיכות דמים, ויש בכך מרכיב של פיקוח נפש, לחיילים ולשוטרים וגם למפגינים. העותרים עצמם אומנם השתהו בפנייתם עד לרגע האחרון, והדבר אמר דרשני, אך עדיין היה לדעתי מקום לבחון אם אפשר למנוע אלימות ושפיכות דמים, תוך שהחוק ייאכף והתוצאה המבוקשת תושג. לפיכך סברתי כי יש טעם – כאמור – להאריך את צו הביניים בשבוע ימים, לא מעבר לכך, כדי לאפשר לעותרים, אם יצליחו בזאת, להסיר את המבנים בעצמם (מטבע הדברים תוך הידברות עם הגורמים בשטח), שאם לא כן יסירום כוחות הביטחון. הייתי ער, אמנם, לכך שהכוחות ערוכים לפינוי; אך סברתי, ובכך ניסיתי לשכנע, שבנסיבות המתוארות דחייה של שבעת ימים במאמץ למנוע אלימות ושפיכות דמים - ואלימות היתה, בסופו של יום - אינה מחיר כבד מדי, הואיל והחוק ייאכף בכל מקרה".
בג"צ כאמור דחה את העתירה, כנגד דעתו החולקת של רובינשטיין, דבר אשר הוביל לביצוע עבודות הפינוי והריסת מבני הקבע מעמונה.
