ועדות השחרורים, הדנות בשחרור מוקדם של אסירים, יפרסמו את מרבית החלטותיהם באופן שיאפשר שקיפות וביקורת ציבורית על עבודתן. כך התחייבה המדינה, זאת במסגרת עתירה לבג"צ שהגישה האגודה לזכויות האזרח.
עתירת האגודה הוגשה כנגד משרד המשפטים וועדות השחרורים לאחר שהמדינה סרבה לבקשתו של אסיר לפרסם את החלטת ועדת השחרורים, בטענה שאיננה מחויבת לכך על-פי חוק. עו"ד לילה מרגלית טענה בעתירה, כי ועדות השחרורים הן גופים מעין-שיפוטיים, אשר שוקלים ומאזנים בין אינטרסים שונים, לרבות שיקולים הנוגעים לאסיר עצמו, לסיכויי שיקומו ולסכנה הנשקפת ממנו אם ישוחרר, וכן שיקולים הקשורים ב"אינטרס הציבור", כגון הצורך בהרתעת הרבים.
"כאשר רשות כזו פועלת תחת מעטה של סודיות, גוברת הסכנה, שהיא תקבל החלטות שגויות... במובן זה עקרון חופש המידע, מהווה ערובה מרכזית לשמירה על איכות ההחלטה השלטונית. בלעדיו קשה, ואולי בלתי אפשרי, להבטיח כי רשות תפעל בסבירות, במידתיות, ללא משוא פנים, בשוויון, וכי תפעיל את שיקול דעתה בדרך נאותה" נכתב בעתירת האגודה.
בעקבות העתירה הודיעה המדינה כי היא מתחייבת לפרסם את מרבית ההחלטות של ועדות השחרורים, הדנות בשחרור מוקדם של אסירים, דבר שיאפשר שקיפות של עבודתן, בחינת הקריטריונים המהווים בסיס להחלטותיהן ובקרה ציבורית על פעולתן. ההחלטות יפורסמו הן באינטרנט והן בספריות בתי הסוהר, זאת על-מנת לאפשר גם לאסירים לעיין בהן. באת כח המדינה, עו"ד יוכי גנסין, הודיעה בבית המשפט, כי פרסומן הסדיר של ההחלטות יחל בעוד כ- 3-4 חודשים, בתום התארגנות לביצועם של פרסומים אלה.
לאור העובדה כי האגודה השיגה את רוב מבוקשה בעתירה, הורה נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, על דחיית העתירה.
הדיון האחרון לא היה נטול מחלוקות. כך למשל, במהלך הדיון בשאלה האם יפורסמו שמותיהם של האסירים באותן החלטות. המדינה טענה כי אין מקום לפרסום שכזה בעוד שהאגודה טענה כי יש לכלול את השמות בפרסומים, כפי שנהוג בפרסום של פסקי דין משפטיים, פרט לאותם מקרים בהם תמצא הוועדה עצמה, כי ישנה הצדקה מיוחדת להימנעות מאזכורם.
בתום הדיון הוחלט בכי ראש הרכב הוועדה ישאל כל אסיר אשר יופיע בפני הוועדה האם הוא מסכים לאזכור שמו בפרסום, וכי שמו יפורסם בכפוף להסכמה כזו מצדו.
