בית המשפט העליון דחה (16.3.06) את ערעור המדינה על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים וקבע כי אזרח זר, השוהה בישראל שלא כחוק ומבקש להסדיר את מעמדו כידוע בציבור לאזרח ישראלי, איננו צריך לצאת מישראל לפני בחינת בקשתו להסדרת מעמדו בארץ.
אבנר אורן, אזרח ישראל ומאניבו אימלדה, אזרחית הפיליפינים חיו במשותף במשך כשנה וחצי, לדבריהם כידועים בציבור המקיימים משק בית משותף.
השניים אף חתמו על הסכם ממון וחיי שיתוף אשר קיבל תוקף של פסק דין, אלא שכאשר ביקש אורן להסדיר את מעמדה של אימלדה, אשר נמצאת בישראל עוד משנת 2001 ללא אשרת שהיה, נמסר לו כי על-פי הנהלים של משרד הפנים עליה לעזוב את ישראל, זאת בטרם יפתח הליך בדיקת מעמדה.
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את ערעור בני הזוג וקבע, כי על השניים חל נוהל ישן יותר (16.7.03), אשר לא התייחס במפורש לבני זוג שהינם שוהים בלתי חוקיים ואף לא כלל דרישה ליציאה מן הארץ.
בערעור שהגישה המדינה לבית המשפט העליון ציינה המדינה, כי דרישת היציאה מן הארץ נדונה בשורה של עתירות וכי פסיקות בית המשפט בעניין זה אינן עקביות וסותרות, כך שלא ברור האם ניתן ליישם את מדיניות משרד הפנים בעניין זה. לאור זאת ביקשה המדינה להעלות את הסוגיה העקרונית להכרעת בית המשפט העליון.
לטענת המדינה, הנוהל הינו ליברלי וחדשני, מכיוון שהוא מאפשר להקנות מעמד בישראל לזרים המבקשים לחיות עם בני זוגם הישראלים כידועים בציבור, וזאת אף אם שהו בישראל שלא כחוק. עוד טענה המדינה, כי "ביציאת בן הזוג הזר את הארץ יש, למעשה, כדי להועיל לבחינה הראשונית של כנות הקשר".
"במציאות הישראלית קשה להסיק כי העדר אקט פורמלי של נישואין בין בני זוג, שאחד מהם הינו אזרח זר, מלמד כי הקשר הנבחן אינו רציני דיו. זאת, מאחר שדיני הנישואין בישראל נשלטים על-ידי הדין הדתי, המציב מחסום בפני נישואין בין בני דתות שונות", כותבת השופטת דורית ביניש בפסק הדין.
לאור זאת, מציינת ביניש, כי ל"אקט הפורמלי המכונן את קשר הנישואין" יש משקל מוגבל ומוסיפה, כי "השוני הממשי בין בני זוג ידועים בציבור לבין בני זוג נשואים, בכל הנוגע לזיהוי מערכת היחסים, איננו שוני מהותי שיש בו כדי להצדיק מדיניות נפרדת לעניין דרישת היציאה מן הארץ. בהעדר שוני מהותי, עמידה על דרישת היציאה מן הארץ ביחס לזוגות ידועים בציבור עולה כדי הפליה פסולה בינם לבין זוגות נשואים".
לפי ביניש, המדיניות שמבקש משרד הפנים להפעיל איננה מידתית, בציינה, כי "הקשר בין האמצעי למטרה אינו חזק דיו בכדי להצדיק פגיעה באותם זוגות המנהלים מערכת יחסים אמיתית וכנה כידועים בציבור, כתוצאה מהחלת דרישה גורפת ליציאה מן הארץ".
לאור זאת קובעת ביניש, כי יש לפסול את מדיניות משרד הפנים, המחילה באופן גורף דרישה ליציאה מן הארץ על בני זוג זרים, השוהים בישראל שלא כדין, עד שתיבחן בקשת בני זוגם הישראלים להסדרת כניסתם לישראל ומעמדם בה.
עם זאת מציינת ביניש, כי אין לפסול את מימוש מדיניות זו על בסיס פרטני, כאשר קיים יסוד סביר לחשש שהקשר הזוגי הינו פיקטיבי.
לבסוף, מבקרת ביניש את העובדה שהנוהל לא פורסם בצורה בלתי מספקת לציבור, באופן חלקי וללא איזכור של דרישת היציאה מהארץ.
"לנוכח חשיבותו הרבה של הנוהל והשפעתו על מעמדם של אנשים רבים, נדרש פרסום מקיף ומלא שלו, הכל בכדי להבטיח נגישות סבירה לנוהל מצד אלה שיזדקקו לו. על המדינה להקפיד הקפדה יתרה על עמידה בחובתה זו", מציינת ביניש.
בית המשפט מורה על ביטול מדיניות משרד הפנים בעניין החלתה הגורפת של דרישת היציאה מן הארץ ודוחה את ערעור המדינה בקובעו, כי במקרה הספציפי של בני הזוג לא התקיימה בדיקה פרטנית, שממנה ניתן להסיק שיחסיהם פיקטיביים.
מפלגת שינוי מסרה בתגובה לפסק הדין: "בית המשפט העליון חיזק היום את מעמד האדם. אנו שמחים שבית המשפט נתן מעמד מיוחד למסגרות משפחתיות שאינן מוכרות על-ידי הרבנות, ונתן את דעתו למעמד המשפחה ולזכויות האדם.
מדיניות משרד הפנים בשנים האחרונות היא מדיניות אטומה שמתעלמת ממעמדם של נישואים אלטרנטיביים. זהו צעד ראשון בדרך להכרה בכל סוגי הקשרים המשפחתיים בישראל”.
