"אני יודעת שאסור", כך סיפרה לי סימה, "אני יודעת שזה לא בסדר. פסח הוא חג החרות, והוא זמן קדוש, ויש כל כך הרבה עניינים ומתנות רוחניות שאפשר לקבל מהחג הנפלא הזה. אבל, מה לעשות, לא רק שאני לא מתגעגעת לערב פסח אלא שמספיק לי רק להיזכר בתקופה הזאת המתקרבת, ומיד להיכנס למתח פנימי עצום, ללחץ, לתחושה של חור שחור או בור אפל. גם ככה קשה לי, לעבוד מחוץ לבית ולהתחיל משמרת שנייה מהצהריים. ללהטט בין כל כך הרבה מטלות: גם כביסות, גם בישולים, גם ניקיונות, גם לשבת איתם על שיעורי בית וללמוד למבחנים, להקדיש להם זמן איכות ולהרגיש שאני נהנית מהם ומשקיעה בהם את הנשמה, ולא רק דואגת ש'המפעל יעבוד'.