כחול

ג׳אקומו ג׳ירולמו קזנובה (תרגמה אורלי אגרנט) 9
1 הפיתוי הכפול 10
2 מין כישוף שכזה... 14
3 מלכודת האהבה 20

אפלטון (תרגמה ליאורה כרמלי) 27
4 המין השלישי 28

קת׳רין מנספילד (תרגמה ליאורה כרמלי) 35
5 Leves Amores 36

פליקס סלטן (תרגם א. גולדברג) 39
6 משחקי ילדים 40
7 יום סרט 46
8 שיעורו של הכומר 56

לוקיוס אפוליאוס (תרגמה ס. עלי) 59
9 האישה הערמומית 60
10 חמור הזהב 63

לי יו (תרגם אבי דויטש) 67
11 אביב במגדל הישפה 68
12 זה הקטן גדול יהיה 81

ג׳ון קליילנד (תרגמה מירה הראל) 89
13 מציצנות 90
14 פולי 93
15 אהבת בתולים 97
16 הרפתקאותיה של אמילי 105
17 שני אדונים ומעשה אחד 108

אוסקר ויילד (תרגם שאול שילו) 113
18 הנערה עמדה במילתה 114
19 אהבת גברים 131

פטרוניוס (תרגמה ליאורה כרמלי) 149
20 נערים נאים 150

אדית׳ וורטון (תרגמה ליאורה כרמלי) 153
21 נערה קטנה שלי 154

גיום אפולינר (תרגם יותם ראובני) 157
22 אוננות 158
23 הזדווגות 162

אנונימוס (תרגם א. דליה) 167
24 סיפורה של האישה המורית 168
25 סיפורה של האישה האיטלקייה 173
26 סיפורה של האישה הקווקזית 180
27 סיפורה של האישה הפורטוגזית 190
28 סיפורה של האישה הפרסיה 196
29 סיפורו של רב החובל 201

אנונימוס (תרגם א. דליה) 205
30 אישה חסרת מזל 206
31 המבצר נופל! 213

עומר נפסאווי (הגן המבושם) (תרגם א. גולדברג) 219
32 אהבה גנובה 220
33 סיפורה של האישה לה שני בעלים 222
34 סיפורה של באהיה 223
35 האישה שהונתה את התחבולן 226
36 המאהב שהופתע מהגעתו של הבעל 228
37 על משקל ועל משגל 229

המרקיז דה-סאד (תרגם יותם ראובני) 233
38 עולת הרגל נופלת בפח 234
39 אורגיות 249

קליאנה מאלה (אננגה ראנגה) (תרגם אבי דויטש) 263
40 תכונות הנשים על-פי ארצות מוצאן 264
41 הנאות פנימיות לסוגיהן 268
42 הנאות פנימיות למתקדמים 273

הארון אבן חוסיין אל מקהזומי (גן התענוגות) (תרגם יותם ראובני) 277
43 המפתח להנאה המינית של האישה 278
44 האורגזמה של הגבר 281
45 אמנות המשגל לגבר 283
46 אמנות המשגל לאישה 287

אוברי בירדסלי (תרגם אבי דויטש) 296
47 על האקסטזה של אדולף 298
48 הפגישה בין טאנהאוזר ובין ונוס 300

סיי שונגון (נער הכר) (תרגמה דנה אגמון) 304
49 זוג האישידורי 305

וטסיאיאנה (קאמה סוטרה) (תרגם א. גולדברג) 313
50 על בניית אמון בלבה של נערה 314

שתי האחיות... אולם מוטב שאספר את סיפורי צעד אחר צעד. באחת הפעמים שהיתי עד שעה מאוחרת בביתו של סניור רוזה ונשארתי ללון שם. סניור רוזה לקחת אותי בחיבה רבה והובילני אל הקומה השלישית, ושם הניח אותי לנפשי. ברגע שנותרתי לבדי קראתי את הפתק שהוגנב אל ידי קודם לכן.

דודתי תזמין אותך לסעוד עמנו ארוחת ערב, אך אל תענה להזמנתה. עזוב ברגע שכולנו נסב לשולחן. מרטינֶה תלווה אותך אל הדלת הראשית, אך אל תעזוב את הבית. כאשר הדלת תיסגר וכולם יאמינו כי יצאת, תעלה בזריזות לקומה הרביעית ותמתין לנו שם. ברגע שסניור רוזה ילך לביתו ודודתי תעלה על יצועה אנחנו נעלה למעלה...

ירדתי למטה וכולי מוצף אושר עילאי. כאשר נכנסתי לחדר האורחים הודתה לי סניורה אוריו ברגשנות רבה ואמרה כי מיום זה ואילך עליי לראות עצמי כידיד קרוב למשפחה. אחר בילינו עוד כארבע שעות בצחוק ובשיחה עליזה.

לאחר הארוחה מיהרתי לעלות לקומה הרביעית להמתין שם. השתוקקתי להתחיל לשחק את התפקיד שייעדתי לעצמי. פחות משעה לאחר מכן שמעתי את סגירתה של הדלת הראשית ונאנטֶה ומרטינֶה הופיעו לפניי. הן הביאו לחם, גבינת פרמזן ומים, ושלושתנו ישבנו לסעוד את ליבנו. היין עלה לראשן ובמהרה הפכו לעליזות בצורה חיננית ביותר. כאשר התבוננתי בהן השתוממתי על כי סגולותיהן משובבות הנפש לא נגלו לעיניי קודם לכן.

לאחר ארוחת הערב הזעירה שלנו שאלתי אותן אם הן אכן ידידותיי בלב ובנפש. יחדיו הן השיבו כי אנוכי גרמתי להן למרר בבכי. "אם כך הניחו לי להעתיר עליכן את חיבתו של אח בוגר!" אמרתי, "וחלקו זאת עמי כאילו הייתן אחיותיי."

הנשיקה הראשונה שהענקתי להן לא נבעה מתוך תשוקה לפתותן, וימים מספר לאחר מכן גם הן הבטיחו לי כי הן השיבו לי בנשיקותיהן משום שהן חלקו עמי רגשות כנים של אהבת אחים. אך במהרה הפכו הנשיקות התמימות לנלהבות. מספר דקות לאחר מכן עצרנו בעצמנו והתבוננו זה בזה בתדהמה עמוקה.

לא הולכתי שולל עד כדי כך שאאמין כי הן מאוהבות בי, אך נכון הייתי להאמין כי נשיקותיי השפיעו עליהן באותה המידה שנשיקותיהן השפיעו עליי. "יש לציין כי מזלי שפר עליי..." אמרתי, "ואין אני חש אלא חיבה עזה כלפיכן, אחרת לא היה בכוחי לבלות כל הלילה בחברתכן מבלי לתת לכן הוכחה לעוצמת רגשותיי. שתיכן עלמות יפיפיות ואני משוכנע כי כל גבר ייכבש בקסמיכן לאחר שיילמד להכיר אתכן."

בעודי ממשיך לפטפט כהנה וכהנה העמדתי פנים כי השינה נופלת עליי. נאנטֶה הבחינה בכך ואמרה לי, "אין אתה צריך לשמור על נימוסיך עמנו. אתה יכול להירדם. אנו נפנה לחדר הסמוך ונישן על הספה."

"לא, אתן תישנו כאן ואני אגש לחדר הסמוך. אם אתן חוששות מפני אתן יכולות לנעול את הדלת."

"לעולם לא נעשה זאת," השיבה נאנטֶה, "אך הנח לנו לשכנע אותך להישאר במיטה זו."

"אינני יכול להירדם וכל בגדיי עלי."

"אם כך הסר אותם. אנו נפנה ראשנו."

"אינני חושש מכך. אך לעולם לא אוכל להירדם ביודעי שנשארתן עירות בגללי."

"גם אנחנו נלך לישון," אמרה מרטינֶה, "אך לא נתפשט."

"אתן פוגעות בכבודי כאשר אתן לא בוטחות בי. אמרי לי, נאנטֶה, האם לדעתך הנני גבר מכובד?"

"כמובן."

"יפה. אך יהיה עליכן לשכנע אותי שאכן זו דעתכן עליי! אני רוצה ששתיכן תתפשטו, תשכבו לצדי ותסמכו על מִילת הכבוד שלי שלא אגע באף אחת מכן. חוץ מזה אתן שתיים כנגד אחד ולכן אין לכן ממה לחשוש."

הן התלחשו לרגע ואחר אמרה לי מרטינֶה שהן ישכבו לצדי ברגע שהתרדמה תיפול עליי. הפניתי את גבי אליהן, פשטתי את בגדיי, איחלתי להן ליל מנוחה ונכנסתי למיטה. כמעט מן הרגע הראשון העמדתי פנים כי נרדמתי, אך לא עבר זמן רב ואכן התרדמה נפלה עליי. התעוררתי אך ורק כאשר שתי הנערות השתרעו לצדדיי. לא העזתי לנקוף אצבע עד אשר הנחתי ובצדק כי הן נרדמו, ואם לא היה הדבר כן אין ספק כי היה עליהן לזכות לתשואות סוערות על העמדת הפנים.

הן הפנו את גבן אליי והחדר היה עטוף בחשכה כבדה. את תשומת הלב הראשונה שלי הפניתי אל הנערה אשר לימיני, בחירתי הייתה אקראית ולא ידעתי אם זו נאנטֶה או מרטינֶה. בעדינות עשיתי את צעדיי הראשונים ובהדרגה הנחתי אותה בתנוחה אשר חייבה אותה להכיר בתבוסתה, ושכנעתי אותה שהדבר הנכון ביותר לעשות הוא להעמיד פנים כי היא ישנה ולהניח לי לעשות כרצוני. במהרה יצריה החלו להתעורר, אני השגתי את מטרתי ומאמציי הוכתרו בהצלחה, ולא ניתן היה לפקפק בכך שהישגתי את פרי הביכורים שהדעות הקדומות העניקו לו ערך רב כל-כך.

אושר מלאני עד אין קץ על כי נהניתי בקלות שכזו מן העונג אשר לראשונה טעמתי ממנו בשלמות, בשקט הנחתי לבת זוגי הנחמדה ופניתי אל הנערה אשר לשמאלי. מצאתיה שוכבת ללא תנועה על גבה, כביכול ישנה שינה עמוקה. מיתנתי את צעדיי, כחושש להעירה, והחילותי לעורר את חושיה, מאמין כי גם לנערה זו הכל חדש כמו לאחותה. ברגע שאחת מתנועותיה הבהירה לי שהאהבה נכונה לקבל את המִנחה הייתי ערוך לביצוע העלאת הקורבן. באותו הרגע, תוך שהיא נכונה להפיק את מלוא העוצמה מן התחושות שהסעירו אותה וכאילו עייפה מהעמדת הפנים שלה, היא חיבקה אותי בחוזקה בזרועותיה ברגע המשבר וכיסתה את פניי בנשיקות. על-פי סימנים אלו הכרתי את נאנטֶה ואף אמרתי לה זאת.

"אכן, זו אני!" היא אמרה, "אחותי ואני שתינו בנות מזל, אם אכן אתה בעל כבוד ונאמן."

"נאמן עד יום מותי, מלאכיות שלי! היות שמעשינו היו יצירת אהבה."

ביקשתי מהן לקום ולהאיר את החדר בנרות. במנהג המקובל של תור הזהב חיסלנו את שרידי ארוחת הערב. לאחר שאמרנו זה לזה מלים רבות אשר רק האהבה, בשיכרון חושים, מתירה את ביאורם, שבנו אל המיטה ובילינו את שארית הלילה בהענקת הוכחות הדדיות להתלהבותנו ולהטנו. נאנטֶה היא זו אשר קיבלה ממני את מנחתי האחרונה, היות שסניורה אוריו יצאה לתפילת הבוקר ונאלצתי לזרז את עזיבתי. כאשר הגעתי אל ביתי עליתי מייד על יצועי ונרדמתי עד שעות הצהריים.