כלה קרננית

ספר שירים שיוצא אל אוויר העולם עובר את המסלול המוכר והידוע. מחד הכותב נרגש לחבק את ספרו החדש ומשגר אותו אל חלל האוויר בתקווה שהאוחזים בו יתפעמו ממנו ויגיבו באופן כלשהו לספר. לרוב מקבל הכותב תגובות לקוניות, קראנו תודה רבה שמסרת, תודה רבה שטרחת לשלוח. מעטים טורחים לכתוב על ספר אמת שצריכה להיאמר ולפעמים לוקח זמן לעכל ספר ואינך כקורא יכול להגיב כלאחר יד. כך קרה אותי בעקבות ספרה של ענת זגורסקי שפרינגמן.

העטיפה מצודדת נפש עבודה של המחברת דמות של אישה מקורננת. הכותרת והדמות המקורננת מעוררת תהיות מדוע בחרה הכותבת בדמות של כלה שאמורה להיות דמות תמימה ולהצמיד לה קרניים של בעלי חיים. בציור מבחינים בקווים של יופי מטריף שיש לאישה. הדמות מלאת חושניות, גם דמות מלאכית וגם טבולה בטוהר עטויה בהינומת הכלה, וממנה מציצים קרניה של הדמות. דמות שיש בה גם טוהר וגם דמוניות, אישה מושכת מפתה המכילה גם רמזים למשהו אפל בלתי טהור. שילוב של ניגודים קוטביים שמונצחים על עטיפת הספר שכריכתו שחורה וממנו מגיחה עם קרניה הכלה המוטבעת בברק של צבעי אדום חושניות מתפרצת וקרניים באפלה.

ומהו הספר הזה של ענת זגורסקי שפרינגמן? - זהו ספר של נשיות מתריסה, נשיות פצועה ושסועה. הדוברת של הספר כלה קרננית הניחה לנו ספר שנמצא בו הופעות נשיות מגוונות.

נמצא בספר באורח בולט שיריים אהבה שיש בהם אכזבה. בעמ׳ 15 נפתח מחזור של שישה שירי חוה.
בשיר א.
מישהו ניסר את סורגי מגורי,
גרם בית חזה גברי,
חטף צלי
שחרר אותי לחופשי
בטעות קרא לי ״ חו״
ונעלם.

מאז אני מחפשת את המשחרר
לגמול לו.

שיר קצר מתוך המחזור שבו אלוזיההלסיפור המקראי של אדם וחוה, שאילת הצלע וההשאלה לסיפור גן העדן לטענת הדוברת מקורו בטעות. היא חשה תחושות אמביוולנטיות על הזיקה לעולם הזה שבו נוצרה האישה. בשיר הזה היא מתריסה על השובינזם הגברי, שמעניק את השם לאישה. והסיום האם הוא באמת רצונה של הדוברת להודות למשחרר או שהיא נאמרת בנימה אירונית. ניכר שהתחושות מבולבלות.
נימת האכזבה ממשיכה בשיר ב. ״ הגן לא היה משהו,
הכול בהרצה, הרב טעון תיקון
רק רמת הכלואופיל גבוהה מהיום.

אדם לא היה מאהב גדול.
חסר ניסיון
לפחות טעמתי פרות רבים.

אחרי הגרוש
דבר אינו חדש,
רק זכרון הפיתוי
מכיש.״

שיר התפכחות, הדוברת מתבוננת במערכת היחסים שהייתה עם דמות גברית ובמבט הנוסטלגי הזה היא מכריזה שהיה זה קשר מאכזב, הביטויים המטפוריים שמעוררים את התמונה של סיפור גן העדן מנופצים בשער הזה. הדוברת נוטלת את הסיפור לבטא מערכת יחסים חסרת סיכוי, וגם מציעה לא להתבונן בעבר באופן רומנטי, אין מה להתגעגע לגן העדן האבוד. ניכר שהשיר הזה נכתב מתוך ניסיון של הכותבת להילחם בגעגועים אל אדם שפעם היה המאהב, אחר הפרידה לא נותר דבר אלא זיכרון הפיתוי שהוא כואב כמו הכשת נחש.

לצד שירי האהבה המבטאים כאב ואכזבה נמצא גם שירים אירוטיים נועזים ויפים.
מקום חם באמצע
הייתי כלבתו של פרופסור צמרת.

לרוב הייתי על ארבע.
עם זרים שיחקתי על שתיים.
צום-דיבור ודום שתיקה,
היו לי ״בונזו״ יומי.

חיים נפלאים.
כעת יש לי קריירה מאלפת.

בלילות, כשעל מרבצי אני עולה,
אך לקרציות שמתחת לזנבי יש
מקום חם
באמצע.

השיר כתוב בלשון של קריצה הומור עצמי, וגם מבטא התפכחות מעולם שבו היחס לבני אדם הוא כמו יחס לחיות.


שיריה היפים של המשוררת גם על היעדר מימוש האימהות. השיר
ניובה עמ׳ 26 שמוקדש ליונתן ברקאי מבטא את חמלת האם

אין לי ילד.
לא שמרתי עליו, לא הגנתי עליו.
גם לא הרבצתי לו כדי שיפסיק לבכות
ולא חינכתי למידות ראויות.
לא היצלתי אותו.


לא אימצתי.
לא ילדתי
ילד, לא תצטרך להודות לי על כך.

בשפה פשוטה וללא מטפורות מקוננת הדוברת על העדרו של ילד. ההחמצה מועברת בשיר, והסיום הכואב בו היא פונה אל הילד שאיננו. הכותרת ניובה קושרת את הדמות המיתולוגית לשיר ומעניקה לשיר משמעות אוניברסלית אימהות ששכלו את ילדן טרם לידתם או שלא חוו את חדוות ההורות.

שיר נוסף על אי- האימהות בשיר לילדי עמ׳ 66
האפשרויות לגדל אותך הלכו והצטמצמו
יכולתי לאבד אותך במלחמות עולם
גם באלה שעוד תפרוצנה.
יכולת לההירג בתאונה קטלנית,
יכולת לךכת ממני במחלה מיסתורית. להיות מורעל במזון, לטבוע ברחיצת בוקר
אפיחו למות בעריסה.
- ילדי
סלח לי שלא ילדתיך!


יכולת של הדוברת לנהל דיאלוג עם הילד הוירטואלי שלה מופיע גם בשיר הזה, היא מבטאת דאגות וחרדות שעשויות היו להיות חלק משגרת יומה של אם שחווה הורות, ובהיעדר הילד היא מביעה את החרטה בסיומו של השיר ומבקשת ממנו סליחה. שיר בעל עוצמה מאוד בולטת. ענת זגורסקי שפירנגמן מבטאת במלוא העוצמה את עקרותה, עולמה החסר מחוויות נשיות משמעותיות של אימהות והיא מבטאת זאת בכאב.

שיר נוסף אימהות עמ׳ 64
בעידן קודם הטלתי בימה.
לא קוקיה, לא בת-יענה

בלית ברירה התחלתי לדגור
והמתנתי.

אני אם מסורה
שממשיכה לצפות,
אפילו שכבר אין בי עקרונות
אלא גינוני דגירה
שהתכסו אבן.

האימהות של המשוררת היא אימהות של ציפייה אינסופית ארוכה ומתישה.

אהבתי את ספרה של ענת, נגעתי בחלק מצומצם מתוך האוצר החשוב שחלקה עמנו. ספר יפה לשנה חדשה.