מה לפרופ' צ'חנובר בקוריאה הצפונית?

איזו הצדקה יש לנו לחגוג ולשמוח ביום העצמאות? האם אנחנו באמת עצמאים? הרי אנחנו אפילו לא עצמאים להגן על עצם קיומנו ועצמאותנו. כל פעם כשהערבים קמים לחסל אותנו, הממשלה שלנו נמנעת מלחסל את הקמים לחסלנו מפחד מה יאמרו הגויים, מה יאמר האיחוד האירופי, מה תאמר ארצות הברית? גרוע מכך: מהסיבות שמנינו לעיל ממשלת ישראל ממשיכה להזרים חשמל לרצועת עזה, חשמל שמאפשר לחמאס לייצר משגרים ורקטות ששוגרו ומשוגרות לעבר תושבי ישראל. תארו לעצמכם שבמלחמת העולם השנייה בריטניה הייתה מספקת חשמל לגרמניה הנאצית. אבל בריטניה לא רק שלא סיפקה חשמל לגרמניה הנאצית, אלא הפציצה תחנות כוח הידרו-אלקטריות גרמניות, ללא כל התחשבות בפגיעה הומאניטרית. ומה עם הפצצות על דרזדן, האמבורג, ברלין וכו'? אז להם מותר ולנו אסור. אז אם לנו אסור להגן על עצמנו, אז אנחנו לא עצמאים ואין כל הצדקה לחגיגות יום ה"עצמאות"!

ההתנפלות הנוכחית על מבקר המדינה מעידה כאלף מונים על ראשו של מי בוער הכובע.

מהשגריר של אבו מאזן ניתן לצפות להשוואות כאלו של ישראל לנאצים. זה כמעט טבעי, ורק מוכיח, שגם אחרי 120 שנה, אין עם מי לעשות עסקים. אבל כש"לכבוד יום השואה", מספר 2 בצבא שלי, שאמור להגן עלי בשנתי, ומזהה דמיון בינינו ובין הנאצים מתחילת שנות השלושים - זה כבר סימפטום אזהרה חמור פי כמה וכמה.

מונשיין הוא איש של סיפורים. סיפורים עממיים מירושלים של שנות החמישים והשישים. למונשיין יש דרך לספר סיפורים, בהומור קליל, בעין מחייכת ובעיקר להביא את פעם להיום.

לא אינני מתייחס למספר המדויק של הנספים. אני מתכוון לבירור השאלה - האם הנרצחים היו יהודים? כלומר, מי קבע שהם יהודים ולפי מה? מי שרצה להשפילם, למרר את חייהם ולרצוח אותם. הנאצים.