ישראל מפקירה את האסירים הישראלים בתאילנד

שמעון שריקי, 41, מקרית שמונה, שירת בחיל השיריון. נעצר ביוני 1999 על הריגה. נידון ל-104 שנות מאסר. לאחר חנינה הופחת מאסרו ל-27 שנים. הפחתה נוספת בגין התנהגות טובה ושמעון אמור להשתחרר ב-12/12/2009. במהלך מאסרו סבל רבות מבדידות, מהתנאים הקשים בכלא ואושפז פעמיים עקב צהבת בכבד.

ניסן אנג'ל, 49, מבת-ים, שירת בחיל השריון. עבר נקי. נעצר בשנת 2002 בגין הברחת סמים מהודו לתאילנד. נידון ל-25 שנות מאסר. מרצה כבר 6 שנים בכלא התאילנדי.

קיימת אמנה בינלאומית לחילופי אסירים - גם ישראל ותאילנד חתמו על אמנה זו. לפיה אסיר ישראלי יכול לבקש העברה להמשך ריצוי מאסרו בישראל לאחר שכבר ריצה בתאילנד בין 6 ל-18 חודשים ובגין התנהגות טובה.

התנהלות מדינת ישראל בפרשה זו מרמזת על אדישות וחוסר הבנה משווע למצוקתם של הישראלים הכלואים בתאילנד. להלן השתלשלות העניינים העגומה בפרשה זו.

לפני 3 שנים העביר קונסול ישראל בבנגקוק בקשה לפרקליטות המדינה להעברת שני האסירים לישראל. לאחר סחבת ואדישות מצד הגורמים בישראל סוכם ואושר במאי 2008 על-ידי תאילנד ופרקליטות המדינה בישראל להעבירם מיידית לישראל.

השב"ס הישראלי אמור לשלוח שני סוהרים לבנגקוק להעביר את האסירים. עלות הטיסות של כולם תהיה על חשבון משפחות האסירים. משפחות האסירים, בסיוע תרומות מהקהילה היהודית וחב"ד תאילנד, אספו את הסכום הנדרש ונמסר לשב"ס כי המימון לטיסות זמין לכל עת.

השב"ס מנהל סחבת וקשיים מכוונים למניעת העברת האסירים לישראל.

בדקתי אישית עם שלטונות הכלא התאילנדי. הם מאשרים חד-משמעית כי אין שום מניעה מצידם להעברת האסירים לישראל. הצפיפות בכלא איומה והתאילנדים ישמחו להיפטר מהישראלים.

כך, למרות שפרקליטות המדינה הורתה להעבירם לישראל, מתענים שמעון וניסן בכלא התאילנדי כ-7 חודשים קשים ומיותרים.

"למה המדינה מתנתקת מאיתנו?", שואל ואומר שמעון שריקי. "חיינו בסכנה עקב התנאים הקשים והמחלות ואנו תלויים בעזרה של הקהילה היהודית כאן. אנו מבקשים מהמדינה שתעזור לנו, לאנשים שטעו בחיים ומשלמים על כך. שתהיה לכם חמלה בלב. אני כבר יושב פה 10 שנים איומות".

"אנשים עושים טעויות, ואין גיל לטעויות", אומר ניסן אנג'ל, "כל חיי לא עברתי על החוק. אני מודה בטעות שלי ובאשמתי ומביע חרטה והבנה מלאה לגבי חומרת מעשיי".

שמעון שלח פקסים לנשיא המדינה שמעון פרס ולשרת החוץ ציפי לבני, אך לא זכה למענה כלשהו.

האסירים מתחננים לעזרה מהמדינה ומאזרחי ישראל. "המחלות כאן איומות" מספרים שמעון וניסן "כל יום מתים אסירים כאן ומרפאות הכלא אינן מסוגלות להתמודד איתן. המתים מועברים מייד למשרפת גוויות הצמודה לכלא. אנא הצילו אותנו!".

"בצאתי מהביקורים בכלא" מוסיף אלכס אבידן המסייע לאסירים בתאילנד "אני מביט במשרפה המעלה עשן מגוויות האסירים. לבי נחמץ על האומללים הנשרפים שם ומשפחותיהם. ההקשר ההיסטורי של הסיכוי לשריפת גוויותיהם של ישראלים כאן מצמרר ומחריד".