כל פעם שאני רואה איך מתלהמים, ועד כמה השכל האנושי יכול להיות ריק, חסר כל, זה מזכיר שהיינו פעם בני עשרה, מלאי אנרגיות ודחפים, מה לא היינו מוכנים לעשות כדי שהיפהפיה של הבית ספר תסכים להתיחס אלינו. עבר זמן והיא בשלה, ממש יפה וחטובה, גוף מהמם, בליטות רק במקומות הנכונים, אבל מה לעשות, עדיין לא כל כך שמה לב אלינו. ניסו טריקים. במסיבות לנגן בגיטרה, לרקוד באופן הכי סקסי ומעורר התעניינות. אבל, היא כמו, או כאילו, עיוורת. גם אז לא הייתה תקשורת סלולרית ולא היה SMS, אז קניתי לה מסטיק בזוקה עם הסיפור שהיה בכל יחידה של הבזוקה, ארזתי יפה, והשארתי לה אותו אצל אחותה הקטנה, תוך שאני אומר לה, הי, אל תשכחי לומר שהבאתי הפתעה.