פרשת "האזינו" נקראת סמוך ליום כיפור - שהינו היום הקדוש ביותר בשנה - ברוב השנים בשבת שלפניו, המכונה "שבת שובה". מעמד השמעת שירת האזינו, טרם מותו של משה, הינו מעמד יחודי והרה גורל, בו מעיד משה את השמים ואת הארץ. ניתן ממש להנשא במעמד זה על כנפי הזמן לערפילי עתיד רחוק. הדברים הנאמרים אינם דברי נועם, דומה שהממשות עצמה, מעבר לטוב ולרוע מרעימה כאן:
דברים ל"א
כז) כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם יְהֹוָה וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי:
כח) הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ:
כט) כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה - בְּאַחֲרִית הַיָּמִים
- כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם:
ל) וַיְדַבֵּר משֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם:
ניתן להבין מפסוק כ"ט כי מדובר במעמד הרה גורל זה לא פחות מבאחרית הימים.
השירה עצמה מופיעה בפרק ל"ב - ניתן למצוא תאור נהדר ורב השראה בקישור הבא:
www.nfc.co.il/archive/003-D-3627-00.html?tag=12-48-24 דומה ומדובר במשא החודר מעבר למאזינים לממשות עצמה במלוא משרעתה - השמים והארץ - כפי שרואים אנו בתחילת הדברים:
א) הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי:
הפרספקטיבות הם מעבר לזמנים, מימות עולם ועד קץ הדורות:
ז) זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר
ואנו רואים כי מדובר אמנם באחרית, כלומר בשלב סופי ולא בשלב ביניים זמני כלשהו:
כ) וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם:
והנה, למרבית התדהמה פרשת האזינו מתאימה להפליא לימים אלה:
כ) וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם [מישראל] אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם:
כא) הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם - וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם
- :
ומי הוא אותו "לא עם" אם לא הפלשתינים, שזהותם הווירטואלית באה להם מחזיונות השווא של הפוסט-ציונים?
והרי כל אלה שרדפו את ישראל לפני כן היו עמים ותיקים ומובהקים: הסילקים הסורים, הרומים, הספרדים בתקופת פרדיננד ואיזבלה, האנגלים בימי הביניים שגרשו היהודים מארצם, הסורים בתקופת פרעות דמשק ב-1846 וכיוצא בהם. וכאילו להסיר ספק שלטרור הפלשתינאי הכוונה, הולמים הדברים בהמשך:
כה) מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה:
וכי אין אותה אימה בחדרים אימת הטרור, שאינו חומל על איש מיונק עד איש שיבה?
כח) כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה [ישראל] וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה:
כט) לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ - לְאַחֲרִיתָם
- :
האם ה"אחרית" היא מועד אחרית הימים, לאחר ככלות הכל?
והדברים מדהימים אף יותר בהמשך:
ל) אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַיהֹוָה הִסְגִּירָם:
והרי אין כאן אלא מהות הטרור הפלשתיני בו אנשים בודדים זורעים אימה כלפי רבבות, לא כן?
לא) כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם ו- ְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים
- :
דהיינו מלחמתם - דרכה שונה מדרכי מלחמתנו ("כי לא כצורנו צורם"), שכן אין מדובר כאן בכללי הלוחמה המקובלות, אלא בלוחמת פלילים ממש, לוחמה שעקרה פשיעה ולא אבירות לוחמת.
לב) כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ:
לג) חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר:
הנה כי כן, מדובר באויב "לא-עם" שהינו שפל, שטני וברברי במיוחד.
אך הברית של ה' עם עמו נשמרת, והישועה צומחת ברגע האחרון, כחוט השערה מהאבדון.
וחשוב לשים לב לעובדה ייחודית נוספת - נרמז כאן כי מדובר בעתיד רחוק ומסתורי או סתום, כזה שניתן רק לחוש בו ("וחש עתידות למו" [להם], דהיינו משה חש בעתידות אודותם), אך לא לראותו בברור ולנבאו (ראה למטה), שכן אחרת היה נאמר שמדובר בראייה נבואית (או בחזיון) ולא ב- תחושת
- "עתידות".
לה) לִי נָקָם וְשִׁלֵּם - לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם
- כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם ו
- ְחָשׁ עֲתִדֹת
- לָמוֹ:
לו) כִּי יָדִין יְהֹוָה עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב:
לז) וְאָמַר [האויב] אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ:
מג) הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ:
במאמר מוסגר אוסיף כי נבואה, עניינה בראייה, ואת זה אנו רואים היטב בנבואת בלעם - במדבר כד'. וגם כאן הדברים מצלצלים כאניגמה מדהימה. תכופות הנביא, או האורקל בעולם היווני, אשר יכול לחזות את העתיד בעיני רוחו, מתואר כעוור או במקרה בלעם -"שתום עין". ולכן עיני רוחו חודרות כביכול למה שאדם רגיל אינו יכול לצפות בו.
ג) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן:
ד) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר- מַחֲזֵה שַׁדַּי
- יֶחֱזֶה
- נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם
- :
בנוסף לראייה ("יחזה") מדובר גם על "ידיעה" - המאופיינת בוודאות - בניגוד ל- תחושה
- של עתיד יחודי וסתום, המופיעה בפרשת האזינו.
טז) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל ו- ְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן
- מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם:
הכתוב אומר, מיסתורין על גבי מיסתורין, בפי הנביא בלעם, מעט לאחר מכן, במדבר, כד', יז':
יז) אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה
[איך אפשר לראות מישהו או משהו, כאשר הוא נמצא בזמן אחר?]
אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב
[אשורנו: אראה ואבחן אותו בחדות ובהירות. אשורנו - משורש ישר, שור. ראייה בהירה, ''ישרה'' ולא מוטה ומעוותת. אבל כיצד ניתן לראות אוביקט באופן חד ובהיר ו''מיושר'' אם אינך קרוב אליו?]
הדבר מהדהד כמו בחינת אוביקט הנמצא במרחק אלפי או מיליוני שנות אור מאיתנו:
"אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה" - הדבר שאני רואה עכשו התרחש בפועל לפני מיליוני שנים.
"אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב"
מיליוני שנות אור ממני?
ובהמשך:
"דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב"
לא יאומן? אתם אמרתם.
ניתן לראות כאן גם הדמייה ואנלוגיה ליקום בין מליארדי שנות האור. מרחב ההכרה האלוהי.