מבין המחלות, הצרות והפגעים שהאדם סובל מהם, הרעש - כך ללא פירושים ותוספות - הוא כמו בן חורג, לא נכלל במילון כמזיק, או בכל מקום שכדאי להתייחס אליו, ובוודאי שלא עומד על סדר היום כמו שאר המכות שאנו מכירים. ובכל זאת הוא "אובייקט" שבמודע או שלא כן, מתייחסים אליו ואל מה שהוא יכול לעשות ונלחמים בו, ממש פרדוקס.
בקנדה למשל, לא תשמע צפירת מכוניות בכבישים ולא כדאי לנהג מכונית לצפור, כי אם ייתפש - זה לא יהיה טוב בעבורו ולכן, לא שומעים שם צפירות מכוניות. כך גם במחלקות בבתי-חולים, ידוע שהרעש, מקומו לא שם, ואפשר לראות שהחיים מתנהלים שם בלעדיו.
לענייננו, אכיפת מניעת הרעש יכולה לתרום הרבה במאבק לשינוי מציאות החיים הקשה. הרעש, גם הוא, נחשב ל"דברים הקטנים" אם כי כאמור, משום מה שכחו להילחם בו. ה"דברים הקטנים" כידוע, הם אותם שג'וליאני נלחם בהם והצליח רבות, כי הוא בדעה שהללו הם ה"אימא" של הגדולים כאשר לא מטפלים בהם בעודם באיבם.
נכון, כל זלזול ברשות הרבים, יש בו התעלמות מצד המזלזלים בנוכחותו של העומד מול הפגעים הללו, כולל כמובן הרעש. הרעש כאמור, בעבור מחולליו, כאילו הוא אוויר ולכן לא מתייחסים אליו. מכל מקום, רעש הוא משהו מיוחד ובביטאון של הטכניון נכתב שלרעש לא מתרגלים.
כאשר תשמע צעקן עומד וצועק, או ילדים משחקים ברעש עצום תחת חלונך, כאילו אתה לא קיים בשבילם, הם "מכסים" אותך ובעצם מוחקים אותך מהעולם - אם זה לא זלזול, אז מה זה אם כן?
לסיכום, ברשימת הפגעים של ה"דברים הקטנים", הרעש הוא הקשה שיש בהם, ואסור להתעלם ממנו. אם יאכפו את מניעתו בכל מקום בו הוא מושמע (תסתכלו על מחולליו), זו תהיה תרומה למלחמה בפשע.
