העליהום על השידור הציבורי

העליהום הגדול על השידור הציבורי וממאמר שקראתי לאחרונה, התרשמתי שהוא מאוד טיפוסי בחיים שלנו ובכלל, יש בו צביעות רבה ולא היה לי כינוי יותר חריף וממצה לומר אותו.

הלוואי שכל הרעות החולות אצלנו, שלא יורדות מהכותרות, היו זוכות לכותרות כמו בנושא השידור הציבורי. רק לאחרוונה נפגע ילד ובנס ניצל מהרג, בעקבות ירי בין כנופיות ברחוב, והרי רק אירועים כאלה הם "פסיק" ממה שהיו לנו, והרי גם הם "פסיק "מגילויי הפשע הרגילים כבר הרבה זמן.

ובהקשר הדברים שפתחתי כאן, עם כל הכבוד לשם המכובד, לו עצמו יש במה בעיתון וכידוע לרבים אין במה כמו שיש לו. על אחד כזה יש לומר, "טול קורה מבין עיניך", כי הוא שייך או יש לו אפשרות לכתוב, בגלל הבמה שמובטחת לו. וזו - העיתונים - ראויים להרבה יותר ממה שנכתב בימים אלה על השידור הציבורי וגם הדברים כאן, אם היו נכתבים על נייר, היו עוטפים בו דגים לפני שמישהו יראה אותו.

בשידור הציבורי יש תוכניות, מגישים וקריינים נהדרים - ויש גם פחות, ואם למישהו יש טענות, הרי אי-אפשר שכולם יהיו על אותה דרגה. ובכלל, אין יותר קל מאשר לפסול, כאשר אפשר לפסול אותך אותך הפוסל באותה מידה, רק שאין לכולם את הבמה שיש לך ואתה עוד מקבל כסף בעד הכתיבה הפוסלת.

אני טוען שהלוואי שהמציאות שלנו, עם כל הפשיעה שאינה יורדת מהכותרות כבר זמן רב, הייתה מטופלת כפי שמטפלים בשידור הציבורי.

הדברים שעוברים עליהם לסדר היום:

• עיתונים שאינם במה לציבור ומכתירים אותם כ"פה לציבור".

• היעדר נציגי ציבור, כי הקיימים נבחרו לא בשיטה שמייצגת באמת את הציבור, והרי אנו רואים את התוצאות.

ובינתיים, עליהום על השידור הציבורי.