כאשר אני חושב עליו, כל הזמן עולה לפני דמות אדם - נקרא לה ג'ו - שידוע בהופעתו היפה ובדיבוריו על ערכים ואותם דברים יפים בעולמנו. ג'ו, מתבל את דבריו בהרבה מילים של בית-מרקחת. בקיצור, לא מעולמנו.
כך, בעקבות מעמד שרכש בזכות אותם ערכים שלא נראים הרבה במקומותינו, הוא גם מופיע מעת לעת בכל מיני אירועים ושם מציג את משנתו. ג'ו גם אוהב את היחס בין אדם לאדם, שתואם את רעיונותיו ומשנתו, שהם חלק בלתי נפרד מהם.
יום אחד, ג'ו החליט לבקר בשוק. כאשר הוא נכנס אליו ושם פעמיו לעבר חבורה שעמדה שם ופילס את דרכו אליהם, מוקף צעקות וגסויות - שוק לכל דבר; שם, כאשר הוא מוקף כל מיני סקרנים וכאשר לא שמעו אותו, הוא לקח ארגז שהיה שם ועמד עליו והתחיל בהרצאתו - מחזה מיוחד. לפתע, הוא הבחין באישה עם תינוקה, מתקשה להיחלץ מההמון ואז הוא ירד מהארגז ועזר לה לצאת לדרכה. כאשר הוא חזר למקומו, הוא הבחין שהארגז איננו כי בעליו לקח אותו אליו ואז אחד ממעריציו הרים את ג'ו על כתפיו וכולי, ואז הוא המשיך בהרצאתו, לא לפני שלפתע הייתה הכרזה צעקנית - "גרביים בהזדמנות". אין ספק, מחזה מרשים, אבל ג'ו המשיך עד שסיים את הרצאתו.
ניסיתי לשוות איזה משהו ציורי, או משל למעמד האבסורדי ויוצא דופן זה, וראיתי בלרינה רוקדת בתוך שלולית בוץ.
