הישוב אל-עראקיב נהרס בפעם ה-11 בימים האחרונים. הוא היה ישוב לא מוכר כי המדינה לא הכירה בו למרות שהיה ישוב קיים עם עבר היסטורי. הוא היה קיים מתקופת המנדט.
הריסת הישוב התקיימה למרות שמתנהל עדין משפט על חלק מהקרקעות, תוך אלימות משטרתית, כולל שימוש בכדורי גומי או באמצעים אחרים.
במקום הישוב ננטע יער.
היער נועד לתפוס את הקרקע מהבדואים וליצור חציצה פיסית בין הנגב לבין דרום הר חברון, אולם החציצה המשמעותית היא בין ההגיון, הדמוקרטיה והלאומיות למציאות העקומה, ושלושתם מחייבים הליכה לקראת הבדואים, הכרה בהם כאזרחים שווי זכויות והפיכתם, כמו כל אזרחי ישראל לבני הלאום הישראלי, שכל בניו שווים.
בינתים זה חלום באספמיה. אך כשנתעורר עלולים להיות גם פרצי דם בתוך ישראל ולא רק בנגב.
