חלפו כבר שעות מאז הידיעה הדרמטית, שסמל הטרור הבינלאומי, המאיים על השמדת העולם החופשי (צלבנים ויהודים בין השאר ובראש הרשימה) – אוסאמה בן-לאדן, חוסל.
במשימה שהוכתרה כהצלחה, הותקף המתחם בו שהה, יחד עם נשותיו וילדיו, שחלקם אף שילמו בחייהם.
שעות חלפו וקולם של ארגוני זכויות אדם (כמו גם מטיפי חרמות אקדמאיים, גולדסטונים למיניהם, עיתונאים ופרשנים, אנשי צדק ומוסר מגלגלי עיניים ודומיהם), לא נשמע. אין קריאתם נשמעת על כך שהשמדת בן-לאדן גרמה לקורבנות חפים מפשע. אין קריאתם נשמעת להקמת ועדת חקירה בחסות האו"ם. קולם נאלם דום.
האם תהיה זו תמימות להאמין שהם התפכחו והחלו להבחין ולהבדיל בין טוב לרע? שמלחמת חורמה באויבים אכזריים גורמת לאבדות?
