לקראת הבחירות, ראשי הערים שלנו, ובייחוד בערי המרכז, מתהדרים בקול גדול ב"עשייה". "לא עוצרים את העשייה!" אומרת כרזת ענק אחת. "עשייה מנצחת!" אומרת כרזת ענק אחרת, ואני משתומם: למה בדיוק עשוי איזשהו בעל חברת הסעות לחשוב כי לדחוס מתוך תאוות בצע עוד ועוד ועוד "נוסעים" אל תוך ה"אוטובוס" שתוכנן מלכתחילה לשימושם של חמישים נוסעים ולא יותר, הוא מעשה שראוי לשבח, שראוי להתהדר בו, ושיגרום ל...נוסעים האומללים באוטובוס הדחוס עד לזוועה להצביע...עבורו?
"עשייה מנצחת!" זועקים שלטי הענק. אלוהים אדירים, "מנצחת"? "מנצחת" את מי?
לפני עשור ועד היום אוכלוסיית העיר גדלה בקצב נורא. פשוט בקצב נורא. בעוד הרחובות הצרים בעיר שנולדה לפני מעל מאה שנים כמושבה שלווה ופסטורלית פשוט לא ניתנים בכלל להרחבה!
ונשאלת השאלה: כאשר התוצאה הברורה של ה"עשייה" ה"אמוקית" בעיר שרחובותיה אינם ניתנים (אינם ניתנים) להרחבה היא חד-משמעית הגדלה הולכת וחמורה עד כדי קטסטרופה של הצפיפות בעיר, בראש ובראשונה בנושאי חניה ותנועה - הרי היום חצי מהחיים של כולנו מתבזבזים על הזחילה הנואשת בפקקים האיומים שבכל כבישי העיר.
אז רגע!!! עבור מי בדיוק בעצם כל "תנופת העשייה" שראש העיר משתבח בה? עבור מי? האומנם עבורנו? לנו, התושבים, האמנם זה מועיל שהייתה "תנופת עשייה" חסרת רסן והפכנו לעיר הצפופה ביותר באזור? האם לנו, הנוסעים האומללים ב"אוטובוס", האם לנו זה מועיל שבאוטובוס בן חמישים הנוסעים שלנו כבר נדחסו שמונים נוסעים ומאה נוסעים, או מאה ועשרים נוסעים, והיד עוד נטויה? אלוהים! יש מי שאשכרה ממש מתהדר בכך?
נכון. בהחלט יש גם כאלה שזה בהחלט עוזר להם! אף שספק אם הם בכלל נמנים כולם על תושבי העיר. בהחלט יש. היזמים הגדולים. חברות הבנייה הענקיות. אכן יש מי שעבורם אמוק ה"עשייה" הוא אכן מבורך. יש מי שעבורם כל מגדל דירות מפלצתי נוסף בעיר זה עוד כמה עשרות מיליונים נוספים או עוד כמה מאות מיליונים נוספים לחשבון הבנק הכבר מזמן מתפקע של עצמם. להם זה אכן טוב. רק להם. להם ה"עשייה" באמת מועילה. להם! להם היא מועילה! ממש-ממש-ממש-ממש לא לנו!
אם כך, ה"עשייה" זה ממש רע לנו וטוב רק לאלה אשר מכל ה"עשייה" הבולימית הזאת עושים לעצמם אוקיינוסים עצומים, אדירים, של כסף. נשאלת השאלה: רבאק! סליחה! טובתם של מי בדיוק עומדת בראש מעייניה של העירייה הנוכחית של עירנו? לטובתם של מי בדיוק העירייה שאנחנו בחרנו עובדת? האומנם, עם יד על הלב, באמת כל פעולותיה הן לטובתנו שלנו?