הזרוע האלימה הלגיטימית של המדינה בתחום הפנים היא המשטרה. היא אמורה לפעול על-פי החוק לשמירת ביטחון הסדר החברתי והמאבק בפשיעה. אולם מעצם יכולת הפעלת אלימות המצויה בידי השוטרים, תמיד יש חשש שיהיו מבניהם שינצלו זאת לרעה. כשכך קורה, יש מי שחוקר זאת - מח"ש: המחלקה לחקירות שוטרים. עד כמה ממצאי מחלקה זו מפוקפקים ניתן ללמוד מהכתבה של יניב קובוביץ ( הארץ מיום 24.9) ש"ביותר מ-93 מהמקרים, בשלוש השנים האחרונות, שבהם הגישו אזרחים תלונות נגד שוטרים, החליט המח"ש שלא לחקור כלל את תלונות או לסגור התיק מבלי לנקוט בהליך כלשהו נגד השוטר. מבין 11,282 תלונות שהוגשו בשנים 2011- 2013, רק 306 תיקים שהגיעו לכדי דין פלילי ( כ-2.7%) ו-373 לדין משמעתי ( כ-3.3%)".
התמונה מתחדדת כשמשווים את אחוזי הנתונים לתלונות הציבור על השופטים. בדוח נציב תלונות הציבור של שנת 2013 נמצאו 85 תלונות מוצדקות, כלומר 14.7% מתוך 579 תלונות שהוגשו (494 תלונות לא נמצאו מוצדקות ורק 395 נדחו לאחר בירור).
האם יכול להיות שבאופן יחסי תהינה יותר תלונות על שופטים מאשר על שוטרים? האם האזרח ניפגש יותר או פחות עם שוטרים מאשר עם שופטים? האם סינון השופטים יותר מקפיד או מקל מהסינון מהמועמדים להיות שוטרים? האם לשוטרים יש יותר או פחות אפשרויות לפגוע באזרחים מאשר שופטים?
השכל הישר אומר שלא יכול להיות שבאופן יחסי תהיינה יותר תלונות מצודקות על שופטים מאשר על שוטרים. הייתכן ש-94% מהתיקים יסגרו ללא חקירה? הייתכן כי רק 2.7% מהשוטרים יועמדו לדין פלילי?
ראוי שהתלונות על השוטרים תיבדקנה על-ידי גופים נוספים, כמו מחלקות הקרימינולוגיה באקדמיה. די סביר שמסקנתן תהיה שמח"ש מעצם מהותה המשטרתית, אינה חוקרת וממצה את הדין לגבי שוטרים שסרחו. אגב, זה עדין לא אומר שהמערכת המשפטית עושה זאת לגבי שופטיה. זה אומר שבמשטרה המצב כנראה יותר חמור.
