האקטיביזם השיפוטי מבית מדרשו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אופיין במושגים עמומים, אשר השופט יצק להם תוכן שיפוטי. כאלו היו ה"סבירות", ה"מידתיות", "תום הלב", ה"רשלנות" וכולי. בניגוד לתפיסה הרווחת ולפיה 'מבחן הסבירות' אפיין אך ורק את המשפט החוקתי והמנהלי, למעשה מבחן הסבירות חולש על כל תחומי המשפט: האזרחי-מסחרי, הציבורי, הנזיקי, ובאופן מועט אף במשפט הפלילי (למרות הבעייתיות בהחלת מושגיות עמומה בדין הפלילי אשר שולל חירות). הגם שמלינים על בית המשפט העליון כי הנהיג אקטיביזם שיפוטי, למעשה המחוקק הוא זה שבדברי חקיקה רבים קבע את הסבירות כאמת מידה.
