הטיוטא הגנוזה על חולות אשדוד

הרפורמה נערכה, הצרות התחדשו

ממשלתו של אריאל שרון ערכה רפורמה מקיפה ברשות הנמלים והרכבות. בנימין נתניהו, בתפקידו כשר אוצר באותה ממשלה, כפה את המהלך על העובדים, והסכים לשלם מיליארדים כדי שאלה יאפשרו עבודה בנמלים. לאחר שנים רבות של יוזמות ותוכניות חדשות, וכן לאחר מאבקים מרים עם העובדים, יצאה הרפורמה לדרך. נמלי ישראל, חיפה ואשדוד, שפעלו במסגרת "רשות", הועברו למסגרת חברה ממשלתית חדשה: חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ.

אך אבוי: הצרות לא תמו. מיום ליום נראה, כי דווקא עתה, כאשר פעילות הנמלים אמורה להיות מוסדרת יותר, על בסיס עסקי מחד ושקיפות מירבית מאידך, דווקא עתה, המלחמות בתוך החברה החדשה צוברות תאוצה, עד כדי כך שהמשטרה נאלצת להיכנס לעובי הקורה ולפתוח בחקירה רשמית, כדי לבדוק האם חלילה מישהו קיבל שוחד כדי להעביר עבודות לחברה פרטית.

המתלונן הפעם הוא לא אחר מאשר יושב-ראש הכנסת לשעבר, דן תיכון, שהתפטר בתחילת החודש מתפקידו כיושב-ראש החברה (הוא נותר דירקטור), לא לפני שהגיש תלונה למשטרה, ובה הוא מצביע על חשדות חמורים נגד בעלי תפקידים בכירים בחברה, ובראשם נגד מנכ"ל החברה, עמוס רון.

הליקויים/החשדות

הפרשה שאליה הוא מכוון היא זיכיון לכריית חול בשטח של 170 דונם בעורף נמל אשדוד, שניתן לחברת בוסטיקו בע"מ, מקבוצת איש העסקים יעקב אנגל. שווי הזיכיון אותה עת נאמד במיליוני דולרים לפחות. אלא שהעסקה נתקעה בסופו של דבר, בשל החשדות ובשל העדר אישורים מהגורמים המוסמכים. דוח ביקורת פנימי שנערך, מעלה חשד כבד לתפירת מכרז פנימי לטובת חברת בוסטיקו. עיקריו:

- הדרג המקצועי בחברה המליץ על שבע חברות כמועמדות לביצוע כריית החול. בטיוטת המכרז הפנימי הועלתה רשימה של ארבעה קבלנים אחרים; ובסופו של דבר, בנוסח הפניה לקבל היתר להתקשרות פטורה ממכרז פומבי, הועלו שמות שלוש חברות אחרות לגמרי. מבקר החברה, טומי פריאל, מעיר על כך ומציין, כי לביקורת לא ניתנו הסברים מדוע הוחלט לפנות לחברות הנ"ל;

- החברה, ובראשה עמוס רון, טענו שמדובר בפרויקט שביצועו נדרש מיידית (בגלל גניבות החול באזור), אולם האמת היא שלא היה צורך מיידי, וניתן היה להציב שמירה במקום;

- העבודות ניתנו לחברת בוסטיקו במחיר של 4.3 ש"ח לטון בלבד (עבור כריית חול וסילוקו מהמקום), בעוד מחירי השוק אותה עת היו 25-20 ש"ח לטון. מחיר זה אף נמוך משמעותית מחוזה קודם עם נמל אשדוד שעמד על 10 ש"ח לטון;

- המבקר הפנימי מפרט, על-פני עמודים רבים בדוח, את הדרך המוזרה שבה הילך עמוס רון עד שהוביל לפטור התקשרות מחובת המכרז הפומבי הרגיל והמלא. המבקר מפנה כלפיו אצבע מאשימה ותוהה על מניעיו.

לדברי דן תיכון, "כל הסיפור מתחיל מזה שיום אחד, באפריל 2005, קיבלתי תביעה משפטית על 2.55 מיליון ש"ח. קראתי את התביעה ולא הבנתי. נראה לי כל כך מוזר. בעצם מדובר בחברה שהיתה צריכה להשיג את האישורים בעצמה, ולא השיגה. כחלוף שנה, היא תובעת את חברת נמלי ישראל. קראתי למבקר הפנימי, טומי פריאל, אמרתי לו שנראה לי שכל העסק מעניין אבל לא מובן. בינתיים גברו הליחשושים ברשות הנמלים. כל מיני שמועות התרוצצו - שיש כאן לכאורה היבטים פליליים.

"המנכ"ל, עמוס רון, מנסה להוריד את העניין מסדר-היום. אבל שמעתי וביקשתי שיכינו דוח. הליחשושים הלכו וגברו. ואז, בספטמבר, קראתי למבקר הפנימי, ושאלתי אותו מה הליחשושים האלה". לדבריו, המבקר הגיש את טיוטת דוח הביקורת בספטמבר 2005, אך מנכ"ל החברה נמנע מלהשיב. "המבקר אמר לי: קיבלתי מכולם, אבל המנכ"ל לא נתן תשובה למרות שהחובה היא להגיש תוך 30 יום".

עמוס רון התחמק מלהשיב

לדברי תיכון, עמוס רון נמנע גם בחודשים שלאחר מכן להשיב על טיוטת הדוח - תגובתו הרשמית ניתנה רק בדצמבר 2005 - והוא (עמוס רון) אף פנה במכתב ליו"ר ועדת הביקורת, אסף רגב, שהוא איש אגף התקציבים, וטען "שדן תיכון מבלבל את המוח באמצעות המבקר הפנימי, שמדובר בדוחות על תקופה שהיינו רשות הנמלים (2003-2005)".

"המכתב הרגיז אותי עוד יותר", אומר תיכון, "ראיתי שמנסים להתחמק מלהשיב לביקורת שהופצה. ואז קראתי למבקר: הוא אמר לי שעמוס רון לא השיב וסיפר לי שהיתה פניה לוועדת הביקורת כדי לפתור אותו מלהשיב".

תיכון מגלה, כי בנסיבות אלה הוא החליט להשתמש בסמכותו כיושב-ראש - סעיף 35 לחוק החברות הממשלתיות, שבו נאמר: נודע ליושב-ראש הדירקטוריון על קיום חשש לכאורה לחוסר טוהר מידות, או עבירה פלילית, ייפנה לשרים, לשר התחבורה (מאיר שטרית), לשר האוצר (אהוד אולמרט) ולמבקר המדינה (מיכה לינדנשטראוס), ויעביר את החומר לידיעתם והללו ישיבו לו בתוך שבועיים ימים.

"מה שקרה", טוען תיכון, "שמאז היתה התרוצצות נוראית. השרים לא השיבו. במקום זה החלטתי ללכת הביתה. הבנתי שאיבדתי את תמיכת השרים. המנכ"ל שלי הוא החבר של עמרי שרון. חבר טוב מאוד. אמרתי לעצמי: מה אני צריך. אני לא רוצה להיות שותף. בלאו-הכי אני עובד חינם. עבדתי בהתנדבות והתחייבתי ל-45 ישיבות בשנה (1000 ש"ח לישיבה). בפועל קיימתי 200 ישיבות ולא ביקשתי ולא קיבלתי תוספת. אמרתי: מה אני צריך את השטויות האלה. קמתי והתפטרתי מתפקיד היושב-ראש.

תיכון הגיש, כאמור, תלונה למשטרה ב-4 בינואר ולמחרת התפטר. התלונה הוגשה אישית בתחנת מגרש הרוסים בירושלים, ומתחנה זו הועברה לראש אגף החקירות במשטרה, ניצב דודי כהן. המשטרה כבר החלה בעבודתה. בידי המשטרה מצויה טיוטת דוח הביקורת, שהגיעה לידינו.

עמוס רון: הטיוטא בושלה ונגנבה

לטענת עמוס רון, טיוטת הדוח שבושלה מראש, כדי להעליל עליו עלילות שווא, נגנבה והוצאה לתקשורת.

בתגובה פרטנית טוען עמוס רון, כי מדובר בטיוטת דוח מקומם ומגמתי - שכן במבחן התוצאה, גניבות החול המסיביות שעימן התמודדה הרשות הופסקו בעקבות כניסה מיידית של הקבלן לשטח. החול נותר באתר מאחר שלא ניתן בסופו של דבר אישור לכרייתו. הקבלן לא קיבל שום תמורה, שכן החובה להשגת האישורים לכריית החול הושתה עליו, דבר שלא עלה בידו.

עמוס רון אומר עוד, כי בניגוד לכל התנהלות תקינה, הופצה טיוטת דוח הביקורת לתקשורת ע"י דן תיכון בטרם הסתיים תהליך הביקורת ובטרם נמסרו תגובות המבוקרים, וכל זאת במטרה לנגח ולהכפיש אותי ואת הנהלת החברה. ההחלטה לבדוק נושא זה נעשתה עפ"י הנחיית תיכון, למרות שמדובר בהתקשרות משנת 2003, בתקופת רשות הנמלים, ככל הנראה במסגרת ניסיונותיו הבלתי נלאים לפגוע בי, ניסיונות שלא זכו לגיבוי מצד דירקטוריון החברה והממשלה.

לגופם של דברים, אומר עמוס רון: לא מדובר במכרז. ההתקשרות עם החברה נעשתה על-פי נוהל התקשרויות דחופות שנועד למנוע נזק ממשי לרשות הנמלים, ובמקרה זה, לאחר שהתברר, כי נגנב חול ועפר בהיקף של מיליוני מ"ק משטחי רשות הנמלים. הגניבות לא פסקו למרות מאמצי הרשות, אמצעי שמירה ותלונות למשטרה. הדוח כולו מתבסס על הנחת יסוד שגויה, לפיה העניין לא היה דחוף. ההתקשרות היתה מיידית ודחופה - כל דרך אחרת היתה מביאה להיעלמות מוחלטת של החול והעפר בשטח.

לטענה, כאילו תהליך בחירת הקבלן לא היה תקין, אין כל אחיזה במציאות, מדגיש רון. למרות שנוהל התקשרות דחופה מאפשר התקשרות מיידית עם קבלן, ללא צורך בקבלת הצעות, נעשתה פנייה לשלושה קבלנים, שבסיומה נבחרה ההצעה הטובה ביותר.

ולסיכום, טוען עמוס רון: המחיר שהציעה חברת בוסטיקו, אשר שופר בהמשך במו"מ, גילם בתוכו את הסיכון שלקחה החברה בחוסר ודאות מוחלט לגבי אפשרויות כריה וקבלת היתרים (האחריות להשגת היתרים סטטוטוריים הושתה על הקבלן), סוג החול והעפר הקיימים בשטח וכמות העודפים, אם יש עודפים, באתר. המחיר גילם גם עבודות שהקבלן נדרש לבצע בשטח והצבת שמירה מיידית למניעת גניבות.