רצח החי"ר

דוגמה ללקח הרסני, שפגע בתפקוד צה"ל, בחמישים ושש השנים מאז מלחמת ששת הימים ועד מלחמת "חרבות ברזל": הלקח שדבק בו הכינוי "רצח החי"ר".¹ מדובר בלקח שגוי של קרבות היבשה במלחמת ששת הימים, ובייחוד קרבות "אוגדת הפלדה" (84) בפיקודו של אלוף ישראל טל, ובה כיכבו חטיבה 7 בפיקודו של שמואל גונן (גורודיש), וחטיבה 35 בפיקודו של רפאל איתן ("רפול").² טל, גורודיש וחבריהם טענו אחרי המלחמה, שהמציאו בליצקריג³ ישראלי מסוג חדש, המבוסס רק על טנקים השועטים קדימה. הם דחקו את האדם (רפול) מקדמת בימת הקרב, והציבו במרכזה את הטנק. החל בצה"ל עידן "פטישיזם של המנוע". שבתי טבת, העיתונאי המגויס מעיתון הארץ ובעל פרס ישראל (2005), הפיץ בציבור את הטיעונים האלה ברב-המכר חשופים בצריח, שהופיע בהוצאה לאור היוקרתית "שוקן".⁴ ללא יוקרתם של טבת, של הארץ ושל שוקן, שביטאו את דברה של האוליגרכיה השלטת בישראל,⁵ ספק אם יכלו טל וגורודיש לקדם את אג'נדת הבליצקריג החדש שלהם ולהזיק לצה"ל כפי שהזיקו.

לפי הגיונם של טל ושל גורודיש, גייסות השריון אינם זקוקים לחרמ"ש (חיל רגלים משוריין) או לחיל רגלים צמוד, כדי להבקיע את מערכי האויב ולמוטטם. גם אינם זקוקים למטוסי הפצצה, לאגדים ארטילריים או למרגמות צמודות, כדי לרכך את מערכי האויב לפני ההתקפה, שהרי תותחי הטנקים ממלאים ביתר-יעילות את הפונקציה הארטילרית. הם ביססו את ההיגיון הזה על העובדה, שחטיבת הצנחנים בפיקוד רפול לא הצליחה לפעול במשולב עם גדוד טנקי "פטון" חדשים, בפיקודו של אורי בר-און, שצורף אליה.⁶ רפול גם לא שלט בחטיבתו, שנגרמו לה אבדות רבות ביותר. טל וגורודיש לא חקרו לעומק את תִפקודה של חטיבת הצנחנים, אלא קבעו שאין מקום לחי"ר בשדה הקרב המודרני רווּי-האש. הם לא הבינו שבלא חי"ר, ארטילריה ומטוסים, אי-אפשר היה להפעיל את הבליצקריג הגרמני, וביקשו לפתח שיטת לחימה אחרת - כדי שלא יאמרו שהם מחקים את הנאצים. תורות שפותחו ב"אוהלי פלמ"ח", או בבית-הספר לשריון בג'וליס, נראו להם מרשימות יותר ומקדמות יותר את מעמדם. המעגל המקאברי בפרשת הבליצקריג הישראלי נסגר כאשר אברהם אדן, יוצא הפלמ"ח, מונה למפקד גייסות השריון. הוא אימץ את הגישה האמריקנית של הפעלת טנקים בפריסה רחבה, ונטש את הגישה הגרמנית של הפעלתם כאגרוף מרוכז, החודר בנקודה חיונית לעומק מערך האויב. המצרים והסורים, שצפו מקרוב בתמרוני צה"ל ובאימוניו בגזרת תעלת סואץ וברמת הגולן, הכינו לשריון הישראלי מלכודת מוות לקראת מלחמת יום הכיפורים.

זאת ועוד: הצלחת חיל האויר של צה"ל ביוני 1967 יצרה תחושה בקרב הישראלים, לרבות מפקדים בכירים בצה"ל, שחיל האויר הישראלי הוא כל-יכול. גם כאן הייתה השפעה של הפעלת חיל האויר האסטרטגי במלחמת העולם השנייה, אלא שבצה"ל לא למדו ביסודיות את תפקידו ואת תפקודו של חיל האויר אז, אלא ברמת המיתוס, ולא חקרו לעומק כיצד "מבצע מוקד" שלהם הכריע את המלחמה בשעתה הראשונה. אמצעִי הלוחמה האלקטרונית "רקפת", שפיתח ברגע האחרון אלוף-משנה יוסף נאור, לא היה ידוע לרובם, לרבות למפקד החיל במלחמת יום הכיפורים, האלוף בני פלד. זמן קצר לפני המלחמה הוא זרק את נאור מחיל האויר. תחושת ה'אני ואפסי עוד' של מפקדי חיל האויר הזינה את "הקונספציה",⁷ שהערבים לא יפתחו במלחמה עד שיוכלו להתמודד עם חיל האויר הישראלי, ועד שיוכלו לפגוע בעורף הישראלי, וזה לא יקרה לפני 1975, לכל המוקדם. הטעם לכך היה שאמצעִי הלחימה הנחוץ לכך, בחלקו היה עדיין בפיתוח בברית-המועצות, ובחלקו סירבה ברית-המועצות להעבירו למצרים. אבל בסוף מלחמת ההתשה ספג חיל האויר מכות קשות ממערכי נ"מ (נגד מטוסים) שסיפקו הסובייטים למצרים, ומטייסים סובייטיים שהגנו על שמיה. מפקדי חיל האויר ביקשו לנקום, ותכננו להשמיד את מערכי הנ"מ של האויב במלחמה הבאה, בטכניקה של "יעף-חטף",⁸ המופעלת על סוללות שמיקומן ידוע מראש.⁹ הם קבעו, שבכל מלחמה בעתיד, יקדישו את 48 השעות הראשונות למשימה זו בלבד, וממילא לא יסייעו לקרב היבשה. הרמטכ"לים בר-לב ואלעזר אישרו את תוכניתם, מבלי לבדוק את התאמתה לתפיסת המלחמה הכוללת של צה"ל והאם אינה מפֵרה את האיזון ההכרחי בין הזרועות. התוצאה: במלחמה הבאה אמורות היו לפעול שתי זרועות הקרב העיקריות של צה"ל בנפרד: חיל האויר יפעל נגד מערכי נ"מ, וגייסות השריון יבקיעו את מערכי ההגנה של האויב, ללא חי"ר, ללא ארטילריה, ללא הנדסה וללא מטוסים. אחרי 48 שעות יתפנו אומנם המטוסים ממשימתם הראשונה, אך חכמי צה"ל הניחו שעד אז מערך ההגנה של האויב כבר יובקע ויושמד. בר-לב ואלעזר לא שאלו את עצמם איך ישמיד חיל האויר של צה"ל את מערכי הנ"מ, ומה יהיה מחירו של המהלך הזה.

ממלחמת ההתשה, וממידע מודיעיני שזרם ללא הפסקה, היה על ראשי צה"ל להבין לפני מלחמת יום הכיפורים, ששדה הקרב בעתיד יהיה רווּי, לאו-דווקא באש נגד חי"ר, אלא בטילים נ"מ ונ"ט. השמדת הטילים הללו במטוסים ובטנקים בלבד, ללא חי"ר וארטילריה, תהיה יקרה מאוד, ואולי גם בלתי-אפשרית באמצעי הלחימה שהיו בידי צה"ל ב-1973.¹⁰ במלחמת העתיד צריך יהיה לפתוח פרוזדורים נקיים מטילים – למטוסים ולטנקים – ולשם כך יש דווקא להשקיע בחי"ר, בהנדסה ובארטילריה, ולשלבם בקרב ההבקעה. התעלמות מפקדי השריון מהשינויים בשדה הקרב, עקב הטילים הסובייטיים שסופקו לערבים, נבעה גם מאמונה שהופעת הטנקים סמוך למערכי האויב תמוטט את רוחו, וגם משום שקינאו במעמד העצמאי כמעט של חיל האויר, וביקשו להעניק לשריון מעמד דומה.

התוצאה: למעלה ממחצית תקציבו הענק של צה"ל הופנה לחיל האויר וחלק ניכר מהשאר הופנה לשריון, לרבות לפיתוח טנק ישראלי. צה"ל ויתר על אפשרות לרכוש בזול 800 שלדי טנקים ישנים "צנטוריון", ולהרכיב מהם נושאי גייסות לחי"ר ותותחי-סער. מערכת הביטחון אימצה את תוכנית אלוף ישראל טל לפתח טנק ישראלי מקורי, שטילים נ"ט לא יוכלו, על-פי טל, לחדור אותו. ב-1970 החל טל לפתח את הטנק "מרכבה", ובייצורו הסדרתי החלו רק ב-1980. במלחמת יום הכיפורים לא היו לצה"ל טנקי "מרכבה", לחי"ר לא היו נגמ"שים להסיעו לשדה הקרב, וטילי "סאגר" ופצצות RPG חדרו בקלות את טנקי צה"ל, והשמידום על צוותיהם. הדור הבא של טילים רוסיים נ"ט חדר את ה"מרכבה" במלחמת לבנון השנייה.

התוצאה המיידית של הטיעון המניפולטיבי, וה"לקח" שגזרו ממנו, הייתה השתלטות אוליגרכיית השריון על הפיקוד הבכיר של צה"ל: בשש השנים שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, השריונאים חיים בר-לב ודוד אלעזר היו רמטכ"לים, ישראל טל היה סגן רמטכ"ל וגורודיש היה אלוף פיקוד הדרום. את בכיר מפקדי המערכת מאז הקמת המדינה ועד היום, אריאל שרון, הם זרקו מצה"ל וניסו לזרוק אותו גם משרות מילואים. צמצום החרמ"ש בעוצבות השריון אחרי מלחמת ששת הימים וניווּן החרמ"ש שנותר, התגלו כאסון במלחמת יום הכיפורים, כאשר העוצבות לא יכלו להתמודד עם חיל הרגלים המצרי, שהיה חמוש בטילים נגד טנקים, ואפילו לא עם הנשק הקל שלו. מפקדי החטיבות ומפקדי הגדודים צעקו במכשירי הקשר, "שִלחו לנו חיר"ם" (חיל רגלים מעולה, דהיינו - צנחנים ו"גולני"), כדי לפתוח מסדרונות נקיים מנשק נ"ט: טילי "סאגר" ופצצות RPG, שהמצרים והסורים קיבלו בשפע מברית-המועצות. אותם מפקדי שריון, שלרשותם עמדו כוחות חי"ר, לא ידעו להשתמש בהם, ואלה נפגעו, או לא הופעלו כלל. כך צורף גדוד סיור של מילואי צנחנים, בפיקודו של נתן שונארי, לחטיבה 14 במבצע "אבירי לב", לצליחת תעלת סואץ.

המח"ט אמנון רשף הפעיל את הגדוד בצומת טרטור-לקסיקון, וגרם לנפגעים רבים, בלא שום תוצאות, ישירות ומיידיות לפחות, בשדה הקרב, אף כי סביר להניח שגדוד הצנחנים המושמד תרם את חלקו האינטגרטיבי לנטישת המצרים את הצומת לפנות בוקר. רס"ן חיים קנון, שפיקד על פלוגת חרמ"ש בחטיבה 10, סמוך למצר גידי, סיפר: "במשך כל המלחמה לא הופעלנו בשום קרב. באחד הקרבות חיסל החי"ר המצרי את כל מפקדי הטנקים שהיו חשופים בצריח. בזמן קצר נהרגו רבים מקציני הגדוד. ביקשנו רשות להשתתף בקרב. המח"ט סירב, כי לדעתי הוא לא ידע להפעיל חרמ"ש בקרב".¹¹

האחראים הישירים ללקח השגוי הזה היו שלושה אלופים: שניים היו מפקדי גייסות השריון באותה התקופה: ישראל טל, שנחשב ל"מר שריון", ואברהם אדן ("ברן"), והשלישי שפיקד על מחלקת ההדרכה בצה"ל – אלוף שמואל גונן-גורודיש. במלחמת יום הכיפורים היה טל סגן רמטכ"ל, גורודיש – אלוף פיקוד הדרום, ואדן - מפקד אוגדה כושל בגזרת תעלת סואץ. שלושתם לא היו מסוגלים להודות בטעותם בזמן אמת ולא היו מסוגלים לאלתֵר תיקון בתנאי לחץ. המחיר המיידי היה מאות הרוגים; המחיר האסטרטגי היה תבוסה במלחמה; המחיר ההיסטורי היה קריסת אמונתם של הישראלים בתבונתם של המנהיגים המדיניים והצבאיים והתחזקות אמונתם של הערבים שניתן להשמיד את ישראל.¹² המחירים האלה אכן נכללו בין מטרות המלחמה של המצרים והסורים. אחרי המלחמה מונה טל למפקד החזית, ואחריו – אדן. מאוחר יותר היה טל יועץ של כמה שרי ביטחון, במעמד משפיע ביותר, ואדן מונה לנספח צה"ל בארצות-הברית. גורודיש מילא תפקיד לאומי ותרבותי נכבד של שעיר לעזאזל.

מחדלם (והיו עוד) טואטא מהזיכרון הקיבוצי הישראלי. לתוצאות הללו היו גורמים נוספים, אך לקח "רצח החי"ר" היה אחד המרכזיים שבהם. לפי עדותו של תא"ל עוזי עילם, שפיקד על מו"פ (מחקר ופיתוח) ב-1973, הגיעו הוא ואנשיו, אחרי המלחמה, לשתי מסקנות הנוגעות לענייננו: א. צה"ל הזניח את פיתוח אמצעי הלחימה לחי"ר; ב. הוענקו פרסים לביטחון ישראל עבור פיתוחים לא-ראויים. אחד הבולטים שבהם הוא ישראל טל, שקיבל לפני המלחמה את הפרס עבור פיתוח גשר הגלילים, שהתגלה במבחן של אמת כבלתי שמיש.¹³ יצחק רבין היה פטרונו של טל, וקידמוֹ למעמדו הבכיר.

בעוד שמטכ"ל השריון, אחרי מלחמת ששת הימים, דאג לסלק את האדם משדה הקרב, הפיקו המצרים אחרי יוני 1967 לקח הפוך: עיקר עוצמתו של צה"ל מבוססת על האדם, ואותו יש לנטרל ובו יש לפגוע. עמד על כך אלוף-משנה דני וולף-רהב: "האויב העיקרי של האדם היא הארטילריה. בעזרת הסובייטים הציבו המצרים מסות של ארטילריה – קנים ופגזים – לאורך תעלת סואץ, כתשו אותנו במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. הם שיגרו אלינו מכות של אלף פגזים כל פעם, הקיזו את דמנו והטילו מורא על החברה בישראל, מבלי שראשי צה"ל הבינו את המשמעות ארוכת-הטווח של הדבר. זו הייתה אחת התופעות המחפירות בהיסטוריה הצבאית של מדינת ישראל".¹⁴ כך, לקח "רצח החי"ר" התגלגל לרצח ישראלים, במובן הפשוט של המלה. לדעת וולף, מטכ"ל השריון "רצח" אחרי מלחמת ששת הימים לא רק את החי"ר, אלא גם את הצנחנוּת: "אחרי מלחמת ששת הימים הידרדרו הצנחנים מדחי-אל-דחי, וכמעט כל הֶשֵׂגי העבר נשכחו: ברמות הפיקוד, בנורמות לחימה, באי-ביצוע המשימה, בנכונות ללכת לשבי, באי-מתן דוגמה אישית, באי-שילוב מחשבה יסודית במהלכים טקטיים. זה היה רצח הצנחנות. הוא בא לידי ביטוי, לדוגמה, בקרב 'החווה הסינית' במלחמת יום הכיפורים. הקרב הזה התנהל ללא קריאת שדה הקרב וללא מחשבה של המפקדים, ללא סיוע ארטילרי וללא מודיעין. הצנחנים יישרו קו עם כל הצבא משום שנשחקו בתעסוקה מבצעית: ישיבה במעוזים, מארבים, סיורים, נוכחות בקווים".¹⁵

האלוף בדימוס חיים נדל פיקד על חטיבת צנחנים שהשתלטה על מוצב החרמון הסורי במלחמת יום הכיפורים. אחד מלקחיו העיקריים היה, שיש לקיים "סיוע ארטילרי ואווירי צמוד ככל האפשר: ידבר הפגז לפניך, על-מנת למנוע נפגעים".¹⁶ תשע שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים, במלחמת לבנון הראשונה, עדיין לא היה לצה"ל חרמ"ש ראוי לשמו, ומה שהיה לא קיבל סיוע ארטילרי וסיוע אווירי. ואותם הדברים אמורים, עשרים וארבע שנים לאחר מכן, במלחמת לבנון השנייה.¹⁷ אלוף חיים נדל היה חבר ועדת וינוגרד שחקרה את המלחמה.

אלוף אמנון רשף, שלימים פיקד על גייסות השריון, פיקד במלחמת יום הכיפורים על חטיבת השריון 14, שחשה על בשרה את תוצאות "רצח החי"ר". מיד אחרי המלחמה גבה רשף עדויות מפקודיו הבכירים, ואחרי זמן קצר הפיץ רשף ביניהם את ספר העדויות. בפרק הלקחים הוא כתב בין היתר: "יש להשתית את הדרג המסתער באוגדה על שלוש חטיבות טנקים, חטיבת חיר"ם/חרמ"ש על גבי נגמ"שים, וגדוד סיור; רמת החרמ"ש והחה"ן¹⁸ ירודה. יש להצעיר את הלוחמים ולשפר את רמתם בצורה משמעותית, כך שיוכלו לבוא לידי ביטוי בלחימה רכובה על גבי נגמ"שים ו/או רגלי. ניתן להסב חיילי חיר"ם מהמערך המוצנח, שבחלק גדול מהמקרים לא באו לידי ביטוי, או שפעלו בצורה שאינה מניחה את הדעת, עקב מגבלות ואמצעים; הגדלת מחלקת מרגמות לגדוד הטנקים, הגדלת מחלקת מרגמות והקמת מחלקת טילי עורב לגדוד החרמ"ש; יש ללמד את אנשי הצוות לחימה רגלית, במקרה של נטישת הטנק".¹⁹

חמישים שנה אחרי רצח הישראלים במלחמת יום הכיפורים – בגלל שלא חקרו בצה"ל או מחוץ לצה"ל את ליקויי מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה ולא הפיקו את לקחיהם – התחולל טבח הישראלים ב-7 באוקטובר השנה. החי"ר בעוטף עזה לא תפקד בשלב הראשון של הטבח, והחי"ר המיוחד והבלתי מיוחד, השתהה להגיע כדי לצמצם את ממדי הטבח. תוצאות רצח החי"ר היו רק אחד הגורמים. על גורמים נוספים שנוצרו מתרבות אי-חשיפת ליקויים והֶעדר הפקת לקחים, נדון בפרקים הבאים. וגם עכשיו, לאחר ש"כל העם ראו את הקולות",²⁰ ספק אם יחשפו במערכת הביטחון ליקויים ויפיקו לקחים, כי לשם כך יש צורך בהפיכה תרבותית, והפיכות תרבותיות התרחשו בהיסטוריה לעתים נדירות לאחר הבשלה ארוכה מאוד.
_________________
בשבוע הבא: סיסמת "צבא קטן, חכם, וטכנולוגי"; רב אלוף דן שומרון ניסח את הסיסמה לראשונה, רב אלוף גבי אשכנזי עצר את התהליך לזמן קצר, ואחריו גבר הקצב; החיזבאללה ניצח את צה"ל במלחמת לבנון השנייה וראשי מערכת הביטחון של ישראל סרבו להפיק מכך לקחי אמת; מיומנות לקויה בצה"ל; אין תורת לחימה מחייבת; המחיר מעבודת האלילים בישראל ליצחק רבין; דרוש לישראל מהפך תרבותי עמוק.

1. ראוי יותר לכנות את התופעה: "ניווּן החי"ר", אך זה הכינוי שדבק בה בשיח בצה"ל אחרי מלחמת יום הכיפורים.
2. המחבר היה עֵד לתהליך כאיש מילואים בחטיבה 35 וכהיסטוריון של הצנחנים.
3. מלחמת בזק: תורת לחימה גרמנית להבקעה מהירה של מערכי אויב ולהשמדתם, שפיתח הגנרל הגרמני היינץ גודריאן, בין שתי מלחמות העולם במאה העשרים, ומבוססת על הפעלה משולבת של כל זרועות הצבא. מקורו של הביטוי בטורקית מימי הסולטאן סולימן המפואר ומתייחס לניצחונו המזהיר על הכוחות הנוצרים בהונגריה בקרב מוהץ בשנת 1526.
4. ראוי לציין שלפני שהשתלב בהארץ, היה סגן-עורך שבועון צה"ל במחנה. לפי סרן בני כהן, שבמלחמת ששת הימים היה מפקד מחלקה בדרגת סגן בחטיבה 7, ואחרי המלחמה קיבל פיקוד על פלוגה, המח"ט גורודיש אז היה דמות נלעגת בחטיבה. לדבריו, "החטיבה ביצעה את משימותיה למרות גורודיש ובזכות קצינים מעולים דוגמת אוֹרי אור שפיקד על הסיירת". (ראיון ב-4 בספטמבר 2008).
5 . שקרסה בבחירות פברואר 2009.
6. בר-און הקים אז את מפקדת החטיבה החדשה 401.
7. ביטוי שטבעה ועדת אגרנט, שחקרה את המחדל המודיעיני, את ההכנות למלחמה ואת שלושת ימיה הראשונים. אחד ממחדלי הוועדה ושל ממניה – שלא חקרה את כל המלחמה.
8. להשמדת בסיסי טילי הנ"מ פיתח חיל האויר טכניקה של "יעף-חטף: "טיסה בגובה נמוך כדי לא להיחשף על-ידי הרדאר, נסיקה מעל סוללת הטילים והשלכת פצצות מגובה רב על הסוללות.
9. טיסה נמוכה עד היעד, נסיקה לגובה של 2,000 רגל, הטלת פצצות על סוללות הטילים, צלילה והסתלקות בטיסה נמוכה. טכניקה זו נכשלה במלחמת יום הכיפורים במחיר של עשרות טייסים ומטוסים. הבעיה בהפעלת תוכניות חיל האויר לתקיפת סוללות הטילים במלחמת יום הכיפורים היתה, שהמודיעין לא מיקם במדויק את מיקום הסוללות הניידות, ואלו פשוט לא היו במקום שציפו להן. בטכניקה של "יעף-חטף" יש מעט מאוד זמן לטייס להתמצא בשטח, והוא יכול לתקוף את הסוללה רק אם מיקומה היה ידוע לו במדויק בשלב ההכנות לפני הגיחה.
10. אחרי מלחמת יום הכיפורים פיתח בחיל האויר צוות בפיקוד אביאם סלע אמצעים ושיטות להשמיד מהאוויר סוללות טילים נגד מטוסים.
11. ראיון עם רס"ן חיים קנון, 27 באוגוסט 2008.
12. אמונה זו של הערבים הוסיפה עוצמה בתהליך כרסום אִטי שארך כעשרים שנה, ושסימניו העיקריים היו עליית האיסלאם הרדיקלי באירן ובאפגניסטן, שהראה שניתן להתיש מעצמות, וכן הלוחמה הזעירה בלבנון שהתישה את ישראל.
13. ראיון עם תא"ל עוזי עילם, 19 באוגוסט 2008.
14. ראיון עם אל"ם דני וולף-רהב, 17 בספטמבר 1984. תפקיד הארטילריה הסורית ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים היה אף גדול מזה של הארטילריה המצרית בסיני.
15. שם, 18 בנובמבר 1991.
16. ראיון עם אלוף חיים נדל, 28 באפריל 1984.
17. הלקח הזה של חיים נדל לגבי מלחמת יום הכיפורים התקבל בצה"ל רק בחלקו. לאחר מלחמת יום הכיפורים הבינו בצה"ל שחיל האויר אינו מסוגל לתת סיוע קרוב לכוחות, ואין גם סיבה טובה להשתמש בו כארטילריה מעופפת. לעומת זאת, הִפנים צה"ל את הלקח שחסרה לו ארטילריה איכותית ובכמות מספיקה. לאחר מלחמת יום הכיפורים הצטייד צה"ל באמצעים ארטילריים רבים ומודרניים, אם כי עדיין לא בכמות המקובלת בצבאות המערב ובוודאי לא בכמות המקובלת בצבא הרוסי. בהמשך, צה"ל הכניס לעצמו גול עצמי בזכות החימוש המדויק, שנחשב לפותר בעיות אוניברסלי, ובגללו נמנע צה"ל מלפתח את הארטילריה הקנית לסיוע קרוב, מסיבות תקציביות.
18. חיר"ם – חיל רגלים מעולה; חרמ"ש – חיל רגלים משוריין; חה"ן – חיל הנדסה.
19. מלחמת יום הכיפורים, אוקטובר 1973, חטיבה 14, פנימי, 1974.
20. מעמד הר סיני, ספר "שמות", כ', י"ד, פרשת ראה: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק".