עצרת יום השואה והגבורה של תיאטרון היידישפיל

עצרת יום השואה והגבורה, שמקיים תיאטרון יידישפיל מזה כמה שנים, תתקיים השנה תחת הכותרת: "כענפים בסערה" - המרי הרוחני של היהודים בגטו ורשה. העצרת תתקיים ביידיש עם תרגום סימולטני לעברית בכתוביות. בעצרת בתל אביב ישא דברים ראש העיר תל אביב מר רון חולדאי.

קבוצות של סופרים, משוררים, מוסיקאים ואנשי תיאטרון יצאו כנגד הניסיון הנאצי לחסל את צלם האדם היהודי. דווקא בתנאי הדיכוי צצו בגטו להקות תיאטרון, נערכו קונצרטים בבתים פרטיים, הצגות רוויו הוצגו בבתי-קפה, ערבי קריאה נקראו בבתי המלאכה וקונצרטים סימפוניים נוגנו בפני אולמות מלאים ובנוסף על כל אלה נערכו אינספור מופעי רחוב.

במיצג שיובא בערב יום השואה יובאו קטעים מהצגות שהוצגו בגטו כמו "איוב" של יצחק קצנלסון, המחזה המוסיקלי "בר כוכבא" מאת אברהם גולדפאדן. והדרמה של "בן הכפר" מאת לאון קוברין. יובאו קטעי רוויו מהווי הגטו שנכתבו על-ידי משורר הגטו ולאדיסלאב שלנגל ויושרו שירים ממופעי הרחוב הרבים.

בערב יוקרנו תמונות שצולמו בגטו בתקופת המלחמה המתארות את המאבק להישרדות של תושבי הגטו הגדול באירופה שהמשיכו ליצור ולהגן על אנושיותם באמצעות דחף היצירה שליווה אותם כמעט עד לאותו רגע שהובלו אל מותם.

במאי ועורך האירוע: מוטי אברבוך. הנהלה מוסיקלית: מישה בלכרוביץ. משתתפים חברי להקת יידישפיל: אנבלה, דורי אנגל, רונית אשרי סנדלר, אליאן דבל שור, ישראל טרייסטמן, אירמה סטפנוב, אורי קובלסקי, יובל רפופורט. הערב ילווה בתרגום סימולטני לעברית בכתוביות.

הערב יפתח ב"יזכור" אותו כתבה הסופרת רחל אוירבך בשנת 1943 בוורשה - אוירבך מקוננת על כל אחד ואחד מיהודי ורשה - אך מדגישה את הזוועה ברצח הילדים. היא נזכרת במוכר הסיגריות הקטן בפינת רחובות בקרן רחובות לשנו-קרמליצקה, ובאירוניה היא מאדירה את הצבא הגרמני שהשיג נצחון כה גדול על אויבו הגדול על הילד מוכר הסיגריות.

בפתח המיצג מועלית תמונה ממחזהו של גולדפאדן "בר כוכבא" שהיה כל-כך מקובל בגטו. בנות ציון מפילות תחינתן לפניה אל שישאיר לפחות את ילדיהן, ה"קדיש" שלהן כדי שיהיה מי שיזכור אותן פעם.

מופעי התיאטרון בגטו החלו כבר מתחילת המלחמה כשאר הוטל העוצר. בבתים פרטיים נערכו הופעות וקונצרטים של מיטב אומני התיאטרון ןהמוזיקה.

השיר "מוכרת הלחם" של משורר בלתי-ידוע בגטו מספר את סיפורה של ילדה שהוריה נפטרו והיא נשארה עם ארבעה אחים ואחיות ועליה לפרנסם. אלפי ילדים נטושים נאבקו ברחוב להישרד, הם מכרו לחם, סיגריות, סרטי בד, ועיקר קבצו נדבות. ילדים אלה היו הראשונים שנחטפו והובלו לטרבלינקה.

בשירה אומרת הילדה: "אינכם מכירים אותי אני אטקה, היה לי שיער בלונדיני אשר אהבתם ללטף... ועתה אתה חולפים על פני ואינכם קונים את כיכרות הלחם שלי... אני גוועת מרעב...".

את השיר הייתה שרה על בימות הגטו השחקנית דיאנה בלומנפלד. רבים אל הרחובות כדי למצוא את מחייתם, ביניהם כנרים וזמרים דגולים. אך יותר מכולם משכו את תשומת הלב קבוצות ילדים שהופיעו בזמרה וריקוד - כאשר חבריהם מלווים אותם בקולותיהם, מחקים את כלי התזמורת מקישים בכפותיהם את הקצב.

שירי רחוב נכתבו האחד הוא "מעות מעות" שקובע בפשטות אם אין לך מעות מוטב שתעלה אל עגלת המתים... "פעם אכלתי תפוזים" שרו ילדי הרחוב "עכשיו אני אוכלים אותי הכינים והפשפשים".

באמצע שנת 1940 החלו להיפתח בגטו בתי קפה בהם נערכו ערבי ספרות קונצרטים ומופעי קברט. השיר "טנגו יהודי" הוא שיר חביב וידוע שהופך לשיר מושחז וסקרסטי. השזמרת פונה אל הכליזמר ומבקשת "נגן לי שיר לא ארי ולא ברברי, כך שנוכל להתחיל לרקוד"
ואז היא מסיימת "נגן לי שיר על שלום, זה איננו חלום, והיטלר עם הרייך יהיה לנו לכפרה, אז אפתח בריקוד בסערה!".

המשורר העברי - יידי יצחק קצנלסון, כתב בגטו את הדרמה "איוב" הוא קרא אותה בבתים פרטיים, בערבי ספרות, בבתי מלאכה, ולפני תלמידיו בגימנסיה המחתרתית של תנועת הנוער "דרור" - בערב נאו מעלים תמונה אחת מתוך המחזה בה איוב מטיח באל: "הפעם אתה לא מסתפק בשה, אתה רוצה , ילד. ילד אתה רוצה, בן אדם... אדוני נתן אדוני לח יהא שם השם מבורך".

בערב משתתף החזן הצעיר עזי שוורץ שישיר את אחת מהתפילות הידועות של החזן הידוע גרשון סירוטה, שנשרף חיים במחבוא בזמן המרד כאשר הנאצים הבעירו את הגטו.

שיאה של תופעת התיאטרון בגטו הייתה פתיחתם של שישה תיאטראות שפעלו עד האקציה הגדולה ביולי 42. את הרישיון להפעלת התיאטראות קבלה גברת יהודי בשם יודט שהייתה אהובתו של מפקד הצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה.

ההצגה שזכתה לתהילה בגטו הייתה "בן הכפר" שהייתה גם האחרונה שהוצגה בתיאטרון "אלדורדו". ההצגה מספרת את סיפורו של בחור יהודי שנותק משורשיו ורואה א עצמו פולני, אהובתו פולניה ותרבותו שונה מתרבות הוריו. כאשר הוא מנסה לחזור אל שורשיו הוא נכשל, הוא איבד את זהותו. מצב זה אפיין חלק גדול מתושבי הגטו בעיקר המתבוללים והמשכילים. כל השחקנים והבמאי וויסקינד הובלו כאיש אחד לטרבלינקה בספטמבר 1942. על הבמה נביא תמונה קצרה מן המחזה.

המיצג מסתיים בשני שירים המספרים על טרבלינקה מחנה ההשמדה שם נרצחו רוב רובם של יהודי וורשה.

בתל אביב - יום א' 11.4.10 בשעה 19:30. הכניסה חופשית לאירוע, יש לטלפן לתיאטרון יידישפיל להזמנת כרטיסים: 1-800-444-660.

בירושלים - יום ב' 12.4.10 בשעה 9:50. הכניסה בתשלום סמלי. למידע ולהזמנות: 02-5605755.

(הכניסה חופשית לחברי הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל. יש להזמין מקום טלפונית דרך משרדי תיאטרון יידישפיל: 1-800-444-660).