בְּרֹאשׁ הָשַּׁתָּא עַתָּה וְגַם כָּעֵת חַיָּה
עֲדַיִן עֵץ-הַזַּיִת כֹּה יְרֹק-עַלְוָה.
תָּמִיד שַׁלֶּכֶת-שָׁוְא נוֹגַעַת בּוֹ
וְהוּא עוֹדוֹ יָרֹק כִּבְהִוָּצְרוֹ.
אַךְ מַה יִּקְרֶה לָעֵץ וּלְצִבְעוֹ
אוּלַי בְּעוֹד תְּרֵיסָר שָׁנָה?
מִי לְיָדֵנוּ כָּאן יִתְקַע עַתָּה
כִּי יִשָּׁאֵר הָתָם, וְלוּ דְּבַר-מָה,
מֵעֵץ יָרֹק-יָרֹק מַמָּשׁ כְּמוֹתוֹ,
זוּלַת חָלָל עָכוּר מֵעֹצֶם-הַקְּרִינָה?
וְאָז אוּלַי יַקְשֶׁה הַמְשׁוֹרֵר קֻשְׁיָה קָשָׁה
(אִם עֹוד יִהְיֶה הָאיש וְלֹא יִתַּם לִגְוֹעַ):
כְּלוּם כָּאן אָכֵן הָיָה הָעֵץ נָטוּעַ,
אוּלַי הָכָא לֹא-כְלוּם הָיָה
- רַק רִיק וְהֶבֶל-רוּחַ ?
