וְהֵיכָן הוּא הַפִּתְרוֹן
וְהֵיכָן הִיא הַגְּאֻלָּה שֶׁתִּגְאַל אוֹתָנוּ
מִקְּטָטָה וּמְרִיבָה.
אִלּוּ בְּנֵי הָאָדָם הָיוּ נוֹהֲגִים וּמַקְשִׁיבִים
לְמָשָׁל: לְדִבְרֵי הָרַמְבָּ"ם וּלְתוֹרַת הַחֲסִידוּת
הָיוּ מְגַלִּים הַנְהָגוֹת רְאוּיוֹת -
שֶׁנִּתַּן בְּכָל יוֹם וּבְכָל זְמַן בְּאֶמְצָעוּתָן
לִמְנֹעַ קְטָטָה וּמְרִיבָה בֵּין בְּנֵי הָאָדָם.
כְּשֶׁאָדָם נֵיחַן בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת -
וְהוּא אָדָם שֶׁדַּעְתּוֹ צָרָה וּמֻגְבֶּלֶת
אֵינוֹ יָכֹול וּמְסֻגָּל לְהָכִיל דֵּעָה שׁוֹנָה מִשֶּׁלּוֹ
כְּכָל שֶׁמַּבִּיעִים מוּלוֹ דֵּעָה סוֹתֶרֶת לְשֶׁלּוֹ
מִיָּד מִתְקוֹמֵם וּמִתְקוֹטֵט.
אַךְ מִי שֶׁדַּעְתּוֹ רְחָבָה -
תָּמִיד יִהְיֶה מוּכָן לָשֵׂאת אֶפְשָׁרוּת
שֶׁל דֵּעָה אַחֶרֶת מִשֶּׁלּוֹ.
אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַסְכִּים אִתָּהּ
וְאֵין כּוֹפִים אוֹתָהּ עָלָיו
זוֹהִי דֶּרֶךְ קַבָּלַת הָאַחֵר
עַל דֵּעוֹתָיו וְהִתְנַהֲלוּתוֹ.
כָּךְ נִתְנַהֵל גַּם עִם יְלָדֵינוּ וּנְאַפְשֵׁר לָהֶם פִּתְחוֹן פֶּה
כַּכָּתוּב: "וּשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל אַתְּ פְּתַח לוֹ ..."
בְּאַהֲבָה, בְּאַחֲוָה, בְּשָׁלוֹם וְרֵעוּת, נָבִיא גְּאֻלָּה לָעוֹלָם.
