"מחול מזרחי (בערבית: رقص شرقي، רקץ שרקי), או בשמו העממי ריקוד בטן, הוא סגנון מחול שמקורו במזרח התיכון ובצפון אפריקה.למרות שמו המקובל, המחול המזרחי משתמש בתנועה של כל שריר בגוף. הוא מאופיין כריקוד של רקדנית בודדת, ויש בו אלמנטים של אלתור. הרקדנית משתדלת לבטא באמצעות התנועה רגשות, התואמים את המוזיקה המושמעת. רוב הצעדים והטכניקות הבסיסיים כוללים תנועות מעגליות של חלקי גוף בודדים, כמו הכתפיים, החזה, הבטן, המותניים או האגן. התנועות מודגשות על-ידי ניעור או תנועה בולטת של חלקי גוף אחרים. שימוש באביזרים, כמו סלים, חרבות ומקלות, או בצעיפי משי ושיפון, מציג לראווה את יכולותיה של הרקדנית."
החשיבות שבשיתוף ומהילת התרבות בישראל, באה לידי ביטוי בשיר המדבר אל לב כל העדות.
השיר שראה אור ב 2012 בספרי "נשק שפתיי וגע", פיוטית, הוקלט על תקליטור ולאחרונה תורגם לערבית על-ידי המשורר הדרוזי נביל נאסראלדין.
כאשר כתבתי את השיר, עצמתי עיני (לאחר שנת לימוד את הריקוד) וניסיתי לדמיין תחושותיה, תנועותיה, הריגוש שבא בעקבותיהן וכן לתאר (כציירת) את תגובות שריריה של הרקדנית למאמץ בשעת הריקוד, המצריך ריכוז, כוח וגמישות יתר.
להלן שתי הגרסאות:
רַקְדָּנִית בֶּטֶן
מְצַפָּה לְלֹא לֵאוּת
עַל בִּימוֹת גּוּפָהּ לוֹהֵט
יָדֶיהָ עוֹתְרוֹת, מְפַתּוֹת
וְתָּרוֹת.
מִתְנַגֵּן הַלַּחַן, מִתְעַרְסֵל
עוֹלֶה מִתְרוֹנֵן, מִסְתַּלְסֵל
מְיַבֵּב, מִתְחַנְחֵן, נוֹסֵק
צוֹלֵל וְנוֹשֵׁק.
תְּנוּדוֹת עֳפָרֶיהָ מְעוֹרְרוֹת
בְּמַעְגָּלִים מִתְנַחְשְׁלִים אֵיבָרֶיהָ
סוֹחֲפִים, מַבְטִיחִים נְצוּרוֹת
מַזְמִינִים חֲלָצֶיהָ.
כְּנָחָשׁ נָע רֹאשָׁהּ, מְתַעְתֵּעַ
רוֹשְׁפוֹת, מִתְנוֹפְפוֹת שַׂעֲרוֹתֶיהָ
לוֹחֲשׁוֹת סְבִיב פָּנֶיהָ
נִצְמָדוֹת לִדְבֵקוּת זְרוֹעוֹתֶיהָ.
מִצְטַלְצְלוֹת אֶצְעֲדוֹתֶיהָ
אַוְרִירִיּוּת כְּסוּתָהּ, צְעִיפֶיהָ
בְּטֵרוּפָן לְהַשְׁמִיעַ צְלִילֵיהֶן
מִינֵי גּוֹנֵיהֶן.
רוֹטְטִים לָהֶם שְׁרִירֶיהָ
מִתְרַחֵב חִיּוּכָהּ, בּוֹהֵק גּוּפָהּ
מִתְנַשֶּׁמֶת, מְצֹעָפוֹת עֵינֶיהָ
וַתָּנוּחַ לְעֵת עַתָּה.
