אֶל מוּל מַדַּי
בַּמִשְׁעוֹל הַבָּא חֶבְרוֹן
לוֹהֶבֶת דּוּמִיַּת הַצּוּק .
אֶל מוּל הַפֶּרַח שֶׁעָלָה מִן הָהָר
סָגַר עָלָיו
הַסַּהַר שֶׁהֵלִיט כּוֹכָב.
מִתּוּגַת הֶעָפָר וַחֲרוֹן הָאֲדָמָה
הוֹלֵם בִּי חֲרוֹן הַנָּבִיא -
"הוֹי מַגִּיעֵי בַּיִת בְּבַיִת
שָׁדֶה בְּשָׁדֶה יַקְרִיבוּ
עַד אֶפֶס מָקוֹם
וְהוֹשַׁבְתֶּם לְבַדְכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ." -
פֶּתַח אהֶל כְּחם הַיּוֹם
עַל דֶּרֶך צְרוּבַת חַמָּה
בְּחַגְוֵי הַמִּדְרוֹן הַיּוֹרֵד חֶבְרוֹן
רָאִיתִי רוֹעַת צאן,
עֵדֶר צאן רוֹבֵץ עֲלֶיהָ
עֵינֶיהָ לֵאוֹת
תּוֹכַן רַכּוּת כְּבוּיָה
מַגָּהָת בִּי פְּנֵי
שָׁרָה,
רִבְקָה,
רָחֵל
וְלֵאָה.
פֶּתַח אהֶל כְּחם הַיּוֹם
עַל דֶּרֶך כְּרוּתַת עֲצֵי זַיִת
בַּדֶרֶך הַיּוֹרֶדֶת מִן הָהָר
רוֹכֵן רוֹעֶה צאן
צוֹבֵט לֶחֶם קָלִי
עַל גֶּחַל לוֹחֵשׁ
רַחֲשֵי גֶּחַל בּוֹעֵר
תַּחַת דֶקֶל עַתִּיק יוֹמִין -
מִבֵּין רִיסֵי סַנְסִנָּיו
מַגִּיהִים בִּי עֵינֵי
אַבְרָהָם,
יִצְחַק
וְיַעֲקב.
(ישעיה פרק ב פסוק 8)
השיר נכתב לפני שנים רבות בהיותי חייל, שממלא את תפקידו בשירות מילואים. אני כבר למעלה משלושים שנה משוחרר משירות מילואים. באותן שנים נקראתי גם לשירותי מילואים בדרום הר חברון - במתחם החרפה המתרחשת כמטחווי קשת מגגות רעפים אדומים של ציוויליזציה. כחייל כאבה לי חלוקה בין ציוויליזציה השמורה לבני עמי וחרפת מגורים השמורה לאחי הפלשתיני.
דרום הר חברון אזור כפרי והררי משופע במערות. בשטח מדרום מזרח לעיירה יטא עד אזור בית ג'וברין אנחנו עדים להתיישבות במערות בת מאות שנים.
כיום יש מערות שצמוד להן אוהל או פחון, המוגדרים על-ידי צה"ל כבניה בלתי חוקית. פחון ואוהל נועדו להפריד בין מגורי אדם ומגורי צאן ובהמה. במערות שאין בפתחן פחון או אוהל, התושבים צאן והבהמה דרים תחת קורת גג אחת.
מאות שנים עיבדו תושבי המערות אדמות, שהשתרעו עד אזור ערד ושם גם רעו את צאנם. ב-1948 איבדו תושבי המערות חלק ניכר מאדמתם. מ-1967 החלה גזילה נוספת של אדמות בדרום הר חברון לטובת מחנות צבא, שטחי אש, שמורות טבע, התנחלויות וחוות רועים לבודדים.
פיתוח אתר התיירות בחרבת סוסיא גרר אחריו גם גירוש חלק מתושבי המערות. פלשתינים, שפרנסתם מבוססת על חקלאות, אינם מצליחים לעבד חלק ניכר מאדמותיהם. הם מנועים מלהגיע לחלקות הסמוכות להתנחלויות.
המערות והחרבות אינן מחוברות לרשת מים והתושבים מקבלים מים מבורות מים. על חלק מהבורות השתלטו
מתנחלים, שאינם זקוקים לבורות, כי הם קשורים לרשת המים.
במהלך שירות המילואים בגב הר חברון, לבי היה עם הרועים בני הגר. מעיני רועַת צאן פלשתינית נשקפו אלי - שרה, רבקה, לאה ורחל. מעיני רועֶה צאן פלשתיני ראיתי את אברהם, יצחק ויעקב.
