זה לא נגמר

זֶה לֹא נִגְמַר
עַד שֶׁזֶּה בֶּאֱמֶת מַמָּשׁ נִגְמַר.
אַף שֶׁהַנֵּצַח מְנַצֵּחַ אֶת כָּל מַה שֶּׁנִּגְמַר.

הַנֵּצַח הוּא רָטֹב הֵיטֵב מִמַּיִם,
וְהוּא רָטֹב, כְּלוֹמַר הוּא גַם רָע וְגַם טוֹב,
שֶׁהֵם שְׁנֵי הֲפָכִים בְבַת אַחַת, שֶׁכֵּן הַנֵּצַח הוּא תָּמִיד רָטֹב.

הַמַּיִם הֵם הַתִּרְכֹּבֶת הַמְּמִיסָה בְּיוֹתֵר.
הֵם מְכַסִּים אֶת רֹב הַשֶּׁטַח בְּכַדּוּר-הָאָרֶץ
וְגַם מַרְכִּיבִים אֶת רֹב נוֹזְלֵי הַגּוּף הַחַי.

הַגּוּף הַחַי נִזּוֹן, גָּדֵל וּמִתְרַבֶּה מְאֹד
אַךְ לֹא לַנֵּצַח, אֶלָּא לְמֶשֶׁךְ פֶּרֶק-זְמַן מְסֻיָּם; אָז הוּא מַפְעִיל אֶת אֵיבָרָיו שֶׁבְּגּוּפוֹ
וְגַם יוֹצֵא הַחוּצָה עַל-מְנָת לָנוּעַ בָּעוֹלָם,
וְזֹאת בִּזְכוּת הִתְפַּתְּחוּתוֹ וְרוּחַ-הַחַיִּים שֶׁבּוֹ.


הַשִׁיר הַזֶּה נִכְתַּב בִּתְקוּפַת הַהוֹלוֹקֶן,
שֶׁבָּהּ לָמַד הָאָדָם לְדַבֵּר וְגַם לִכְתֹב וְלִקְרֹא,
אֶלָּא שֶׁהוּא לֹא מַמָּשׁ נִגְמַר, כִּי כָּל הַמִּתְבּוֹנֵן בּוֹ
מַמָּשׁ עַכְשָׁיו רוֹאֶה אֶת הַשִּׁיר כְּפִי שֶׁהוּא הָיָה
לִפְנֵי מִלְיַרְדִית-הַשְׁנִיָּה, לִפְנֵי נָנוֹ-שְׁנִיָּה.