לב קורעות שוב צפירות הסירנות,
אמבולנסים לדרך יוצאים
ותקשורת פורסת אנטנות,
בין חלקי איברים רצוצים.
אלוהים השוכן שם למעלה,
אנא, שמע זעקת האביון!
איך אפשר להמשיך מכאן הלאה?
עד מתי "תאכלנו אסון"?
איש אינו מזכיר שוב מילים של שלום,
שנטמן כאן בין החללים,
הוא נמוג, נעלם בדיוק כחלום,
בטירוף חייתי של נוחלים.
שלולית הדם האחרונה
את מדרכה אדום צבעה
וזעקה של דומיה
בבכי מר של לב טבעה.
דם של פצועים והרוגים
זועק מאדמה
ושוב הם מדליקים נרות,
נרות של נשמה.
השעון כפצצה מתקתקת
אדמה שוב צובע בדם.
אלוהים תן לעם הזה שקט!
תעצור את חיות האדם!
