בית גאולתי

בַּיִת גְּאֻלָּתִי

שָׂרַפְתִּי בָּאֵשׁ טְלָאִים מְכֻסִּים,

שֶׁפָּשָׁה בָּהֶם הָאָבָק;

מִצְרַיִם שֶׁל בֵּית עֲבָדִים

טֻבְּעָה בְּיַם סוּף,

בִּנְקִיקֵי סְלָעִים חָבוּיִים....

יוֹצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל

מִדְבַּר הַשְּׁקָצִים,

וִירוּשָׁלַיִם עִמִּי;

בַּמַּסָּע לַנָּתִיב הַפְּנִימִי,

שֶׁל אֶרֶץ חֲדָשָׁה

עִם שְׁלַל אוֹרוֹת וּבְרָקִים....

טְלָלִים שֶׁל בֹּקֶר קִדְּמוּנִי בִּנְהָרָה,

וְכוֹס הַיָּגוֹן כָּלְתָה בֶּעָשָׁן,

וּבַזְּרִיחָה הַיּוֹקֶדֶת

נָמוֹגוּ עַרְפִלֵּי הֶעָבָר....

"אַרְיֵה שָׁאַג מִי לֹא יִירָא"?¹