האסון בהר מירון, שבו מצאו את מותם 45 קורבנות שווא, הוא עדות נוספת למשבר המערכתי הנמשך בו מצויה ישראל. הליקוי המערכתי בא לידי ביטוי בעיקר במשילות פגומה ובהעדר נורמות חוקיות מספיקות, שישמשו מסגרת כללית, שוויונית ומחייבת, להתנהלות המדינה, הציבור והפרטים. בחינת האסון, הנדרשת לצורך הפקת לקחים מערכתיים ויישומם, אסור לה להסתפק בהיבטים פרטניים, החשובים לכשעצמם, אלא עליה להיעשות בראייה לאומית כוללת. אחרת, במקרה הטוב, התיקונים - אם יהיו כאלה - יהיו נקודתיים והכשל המערכתי יישאר על-כנו, ממתין לאסון הבא.
