שְׁנֵי נֵרוֹת הַשַּׁבָּת שֶׁל אִמִּי
בָּאִים אֵלַי בְּרַכּוּת
מְלַטְּפִים אוֹתִי עֲנֻגּוֹת
בְּאַפְלוּלִית דִּמְדּוּמִים כָּל יוֹם שִׁשִּׁי,
רַק אִמִּי כְּבָר חֲמִשִּׁים שָׁנָה לֹא בָּאָה
רק רוּחָהּ הָעֲיֵפָה הָעֲמוּסָה רִגְעֵי דִּכְדּוּךְ וּדְוַי
מְסִבָּה לְשֻׁלְחַן הַשַַּׁבָּת בְּבֵיתִי כָּל יוֹם שִׁשִּׁי
אַחֲרֵי שֶׁמַבַּט עֶינָיהָ וְעִצְבוֹנָהּ הַשָּׁקֵט
הִדְלִיקוּ אֶת שְׁנֵי נֵרוֹת הַבְּרָכָה.
אֲנִי כָּל יוֹם מִתְגַּעֲגֵעַ לַהֲדַר כְּבוֹדָהּ
לֶעֱזוּז נוֹרָאוֹתֶיהָ
לְרֹב טוּבָהּ
וְאֶת צִדְקָתָּ תָּמִיד אֲרַנֵּן.
1
