כמו מדי שנה, עת שנת הלימודים באה עיתה
ארגוני המורים כרגיל מאיימים בשביתה
איני אומר שטענותיהם אינן צודקות
אך כבר נמאס מאיומי שביתות
הייתה שנה תמימה לסיים משא-ומתן
או להסכים על בוררות [הס מלהזכיר כאן]
אך הנה הזדמנות, ממשלת מעבר
והבחירות מעבר לפינה, מי יחמיץ כזה דבר
השביתה היא תמיד אולטימטום והנשק
ושירד לטמיון כל המשק
ואולי גם אזכה, אני נכסף/נכספת
לקבל הצעה למושב מובטח בכנסת
אני נשוי לגימלאית של משרד החינוך
והגימלא שלה פשוט מעוררת גיחוך
החלה כמורה חיילת וסיימה כמפקחת
ניהלה תיכון קשה בפריפריה נידחת
העלתה אותו על דרך המלך
בארבע שנים של עבודת פרך
הבעיות חיכו לה כל יום בשפע
עבדה ברגיל משבע עד שבע
ועוד נותרה עֲרָבִים לקיום פגישות מורים
ועוד התוועדויות עם ועד ההורים
אָחָר פיקחה על התיכונים מאשדוד עד אילת
ונהגה לבדה בלילות בכביש חשוך, ריק כמעט
הגימלא כאמו היא אומנם פשוט ביזיון ועלבון
כי תפקידים מעבר לבסיס השכר לא נלקחו בחשבון
כל שר מביא עמו פמליא במשכורות עתק
ומחדש חידושים רובם חסרי ערך כמעט
כשהראש מתחלף כל הגוף מתעייף
וכל שר על קודמו מלעיז ומגדף
הכל נכון אך ארגוני המורים כבר מסואבים
בעסקנים שאת מעמדם הנצחי מאוד אוהבים
מפגינים עוצמה מדומה ושרירים
את שירי הקיפוח והשביתה תמיד שָׁרִים
יש מורים רבים הנותנים בהוראה את נשמתם
ויש אחרים, גרועים, שאין אפשרות להחליפם
כי האיגוד יגן על כל חסר כושר התקוע כמסמר ללא ראש
וימשיך בהרס השכלת תלמידיהם עד בוש
לא יתנו להכניס דם חדש לעורקים
ומורים חדשים חיש מתיאשים ועורקים
כל עסקנית מבצרת את עמדתה
כי מי יוכל לה, כי בידה נשק השביתה
ועם כל ההבנה לאחיות, לעובדות הסוציאליות ולמורים
יש בראש ובראשונה לקדם שכר השוטרים
להם אין איגוד מקצועי ומעולם לא הייתה
לשוטרים זכות התארגנות ושביתה
הם נקראים לדגל מדי חג, לילה ויום
ומול פושעים ומחבלים הם תמיד על סף תהום
מסכנים את חייהם ואת שלום גופם
הם המגינים פה, כן, על כולם
על ילדים והורים, אחיות ומורים כאחד
את בעיית שכרם יש להקדים ולהסדיר מיד
אפילו לפני שכר המורים והאחיות
כי בלעדיהם לא נוכל לחיות, לא נוכל לשבות...
