אֲנִי מִתְגַּעֲגֵעַ לְחֶדְוָה, אִמִּי,
לְאִמִּי שֶׁהִטְלִיאָה טְלָאִים בִּבְגָדַי
בְּכָל הַחוּטִים שֶׁפָּרְמוּ אֶת חַיֶּיהָ,
שְׁדוֹת חַיֶּיהָ הִזְקִיפוּ קוֹצִים
בְּנוֹף בְּרוֹשִים נִרְדָּם
פָּרוּץ לְכָל סוּפָה
הַמַּכָּה אֶת חַיֶּיהָ.
אִמִּי בְּאִוְשַׁת יֵאוּשָׁהּ צָבְעָה אֶת חַיַּי
בִּנְמִיכוּת קוֹמָה רוֹפֶסֶת
כְּשֶׁרוּחָהּ תָּמִיד שׁוֹמֶטֶת
אֲבָל הִיא בְּשֶׁלָּה יוֹם יוֹם
בְּיָדַיִם מְגֻיָּדוֹת וּבְנֶפֶשׁ יְחֵפָה
לא הִפְסִיקָה לְהַטְלִיא בִּי טְלָאִים
בְּכָל הַחוּטִים שֶׁפָּרְמוּ אֶת חַיֶּיהָ.
אִמִּי חֶדְוָה
שֶׁלֹּא יָדְעָה חֶדְוָה בְּחַיֶּיהָ
אָרְזָה אֶת בְּלוּאֶיהָ
בִּצְרוֹר הַחַיִּים
וְהָלְכָה
וַאֲנִי מִתְגַּעֲגֵּעַ כָּל יוֹם לְחֶדְוָה, אִמִּי,
כְּמוֹ הָאֵם שֶׁל חַיִּים נַחְמָן בְּיָאלִיק
אִמִּי זִכְרוֹנָה לִבְרָכָה הָיְתה צַדֶּקֶת גְּמוּרָה
וּבְאַלְמָנוּתָהּ עֲנִיָּה מְרוּדָה
שֶׁיָּדְעָה עַרְבֵי שַׁבָּת בַּהֶם פָּסְחָה
בֵֹּין נֵרוֹת לְשַׁבָּת וּבֵין פַּת לֶחֶם לִילָדֶיהָ.