הזיה סערה

הֲזָיָה סֹעֲרָה שׁוֹטְטָה כָּל הַלַּיְלָה
בְּתוֹךְ דַּם לִבִּי
וְלֹא נָתְנָה לִי עִם בֹּקֶר מִתְעוֹרֵר
לְשַׁנּוֹת אֶת נְתִיבָהּ
הִתְעַקְּשָׁה לִנְסוֹך חִוְרוֹן עִוְעִים
בַּשֶׁמֶשׁ שֶׁזָּרְחָה לְהָאִיר אֶת יוֹמִי.

הֲזָיָה סֹעֲרָה כָּבְלָה אֶת יָדַי
שֶׁבִּקְּשׁוּ רָק לִטְווֹת מִכָּל חֶרְדּוֹתַי
בִּרְכַּת שָׁחָר פְּעוּטָה לְגוּף מְדַדֶּה,
הֲזָיָה סֹעֲרָה בִּזְקִיפוּת קוֹמָה מְכֹעֶרֶת
מַמְשִׁיכָה אֶת דַּרְכָּהּ הַלֵּילִי לְיוֹמִי.