מילות הזילות בחיי בני אדם בידי חיות אדם.
אלוהיי די לקחת את הטובים אליך.
יש לך די המצייתים לתבונתך.
אנו צריכים להם יותר, כאן למטה!
ונתנו תוקף גזילת נישום כי מיאנו לשפוט יתום
רק הוא מייחל למלכותך שייכון בצדק כיסאך
ותשב עליו באמת!
אמת כי אתה דיין ומוכיח ויודע ועד
וכותב וחותם וסופר ומונה
ותמחה הזונות שבבתי עמך ספסרו וזרקו ילדים לרחובות
ומאליו יקרא וחותם ידי עושקי טפחות ודומיו בו
ובשופר גדול יתקע וכל יד שופט שחותם גומי תיגדע
אז מלאכים יבשרו וברעדה לעשוקים יספרו
ויאמרו הנה יום הדין ברכו אדוני יושבי על מדין
כי המה ידונו לפנים משורת הדין
וכל עושקי עמך יעברון לפניך כרשעי סדום
כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבתו
כי תספור ותמנה כמה עוללים נותרו ללא קורת גג
ועל סוררים גנבים ואוהבי שוחד ותחתום גזר דינם
היום יכתבון חבל על כל יום שעובר ומחר יחתמון
ודומיהם יותר לא יבראון
מי ימחה ומי ימות
מי בשלמונים שגזל לכיסו
מי שבריבית בדויה ייאש
מי שהחריב משפחות בכפיה
מי שהרעיב ילדי חצי אומה
מי שבמראית עין הביא למגיפה
מי שהפריט משפחות למזבלה
מי שבכוח ומי כצבוע
מי שבשקט ומי בטירוף
מי שכנס ומי שסיפסר
מי באוונטה ומי שסירסר
מי בקרדום ומי שהשפיל
מי במעטפות
ומי שאנס
לא תשובה ולא תפילה ולא צדקה
אולי סליחה לאחר השבת הגזילה
כי כשמך אלוהי הדין מייסרני למען אתפלל לרצות
כי לא תחפוץ במותי, כדי ללמדם הרוע לחדול
ביודעך כי לאדם שבטעות בראת זה כבר לא יעזור
אכן אתה הוא יוצרם ויודע יוצרם
כי הם שואה של בני אדם על אחים שנטה יומם
אדם יסודו מעפר וסופו לעפר
הנבל יביא לחמו משול כחרס הנשבר ואני כזכוכית ניכר
הכל נכון ורק אני בינתיים נובל והנבל מקבל
בעינך אלף יום כרגע ובעיניי נצח ורע בו הפגע
אתה הוא מלך חי וקיים
חי לו בסוטול וצוחק עלי אני המסטול
מרכבותיך אש וטפחות שיצרת לא נותנים להתאושש
כיצד שמנו קראת בשמך
והווייתנו בדיחה
עשה כבר שמקדשי שמך ועושה רצונך יעלוזו
ודי עם רשע וטוב לו וצדיק ורע לו "כנדרש"
הסוד לגלות ודי הרוב לענות ומתי מעט להשלות
עם דרי מעלה השיבה ידך עליהם וצרף סיגיהם למען שמך בקודש
ובשופר גדול יתקע וכל רשעה באש תיגמע
ומלאכים יבשרו וברעדה לטובים יספרו
ויאמרו הנה שעת השין גרדום לעושקים בדין
כי לא יזכו בעינך בדין
וסדרי עולם מעתה משתנים קח מאיתנו את הנבלים
ואנא השאר את הרכים,הטובים
כי לא נוכל יותר לשאת
מות יקרים בטרם עת
שלך תמיד אתה יש מאין
משה חזן יש מיש
מיוחס לרבי אמנון ממגנצא מהמאה ה-11,
שוכתב למציאות ימינו על-ידי משה מצור הדסה מהמאה ה-21.
