קָפֶה

במקומות ההם ובזמן ההוא
נאלצתי להיות עֵרָנִי כמו נמר
לֵילוֹת כַּיָּמִים וימים כלילות
כדי לפחות לשרוד

והייתי שותה בכול הזדמנות
קפה שחור בחוזק כפול
מומתק בחמש כפיות סוכר
בדמיוני כמובן

כי קפה וסוכר כמעט לא היו
במקומות ההם ובזמן ההוא
וגם פַּת הבַּג הייתה בִּמְשׂוּרָה
ורק דמיון לא חֲסַר

ובעצם לא רק דמיון לא חֲסַר
כי עד כמה שזה יִשָּמַע מוזר
נשפכו שם בשפע דם וזיעה
והיו שעשו מהם הון עָתֵק

כי גם אז היו כמו כאן ועכשיו
סרסורי הזיעה סוחרי הדם
החיות הטורפות שבלשון נקייה
מְכוּנוֹת "בני-אדם"...

אז מה המסר? מה המסקנה?
שֶׁלמין האנושי אין תקנה?
שבני-אדם רגילים יכולים להפוך
פתאום לחיות טורפות?

אם זה המסר אז חבל על הזמן
כי הדברים ידועים מאלף עד תו
לכל מי שלמד תולדות האדם
ובמיוחד לכל מי שכמעט נטרף...

לא. אין שום מסר ואין מסקנה
רק עובדות. עובדות ותו-לא:
במקומות ההם ובזמן ההוא
כשהדם נשפך כמו זיעה

קפה שחור בחוזק כפול
שהומתק בחמש כפיות סוכר
הצליח לשמור על ערנות
גם כשהיה רק מדומיין.