עכשיו

עכשיו שֶׁאַתְּ לְגַמְרֵי לְבַד
על האי הפרטי של חייך
ויכולה לעשות כמעט
כל דבר שמחזיק מַיִם
בלי להתחשב באף אחד
מה אני יכול להגיד מלבד
מַבְּרוּק!?

עכשיו שגם אני סוף-סוף חופשי
מאֶלֶף ושלוֹש התחייבויות קודמות
(שרובן כבר זכור לטוב או נשכח ונסלח
ורק מיעוטן עדיין לא – כי בַּן הזמן
הכל-יכול טרם עשה את שלו)
ויכול לשבת בנחת ולגרד בַּתַּחַת
תַּחַת גַּפְנִי וּתְאֵנָתִי וּתְמָרִי וְרִימוֹנִי וְזֵית-שַׁמְנִי
לאכול חיטה נבוטה ולשתות מיץ שעורה
כדי לשמור כמיטב יכולתי על בריאות גופנית
שאין כמותה לשובב נפש בעולם הרע והמכוער
השורץ על כל צעד ושעל סכנות-חיים
מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם שרק לאחר שאתה נעקץ
מתברר לך שלא ידיים הן אלה אלא נחשים
ושהעולם רוחש נחשים שהתחפשו לאנשים

עכשיו ששנינו חופשיים סוף-סוף לגופנו ולנפשנו
ולפחות לִכְאוֹרָה (כמו שנהוג לומר כשסוקרים
את אופק הדברים במבט חטוף מרפרף ושטחי
או בעין בלתי-מזוינת ולא רואים שמעבר לו
מצטברים נַחְשׁוֹלֵי ענק שמסוגלים לבלוע
איים שלמים) יכולים להתעלם מהעולם
מה יכול למנוע אותנו מלעשות חיים משוגעים
עד קץ היֵמִים היַמִּים והיָמִים כל אחד
על האי הפרטי של חייו – אה!?