שְׁלִיחוּת

לֹא אֵלֵךְ יוֹתֵר כַּצֹּאן לַטֶּבַח.
לֹא אֵתֶּן לוֹ עוֹד לֶאֱסוֹר אוֹתִי בְּכַבְלֵי
הָיֵּאוּשׁ וְהַדִּכָּאוֹן
בְּמַרְאוֹת הַיִּסּוּרִים
בְּמִּרְבְּצֵי תַּעֲנוּגוֹת הַשָּוְא
הָאוֹרְבִים לָנוּ בְּכָל פִּנָּה.

אֶלָּחֵם כָּאן וְעַכְשָּׁו
בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָּגוֹג
מִלְחֶמֶת אַחֲרִית הַיָּמִים
אֶלָּחַם גַּם עֲבוּר אֵלֶּה שֶׁאֵינָם רוֹצִים
אֵינָם רוֹאִים
אֵינָם שׁוֹמְעִים
אֵינָם טוֹעֲמִים
אֵינָם מְרִיחִים
אֵינָם נוֹגְעִים
בַּמַּהוּת הָאֲמִתִּית שֶׁל הַדְּבָרִים

אֵלֶּה הַנּוֹפְלִים בִּתְּהוֹם הַנְּשִׁיָּה

כָּל אֵלֶּה וְעוֹד
אֶקַּח עִמִּי בְּמַשָּׂאִי
בְּמַסָּעִי
עַל גַּבִּי

כִּי זוּ שְׁלִיחוּתִי
וְאוֹתָה אֶעֱשֶׂה
עַד תּוֹם