הליברלים נטו לצחקק כשהנשיא רייגן היה מעלה זכרונות על אמריקה של פעם, של השנים שלאחר מלחמת העולם השניה. הוא זכר עיירות פאסטורליות שישבו על גדות נהרות, עם בתים נאים ומטופחים מוקפים בגדרות עץ צבועות לבן. הוא זכר ילדים בלונדינים ותכולי עיניים ששיחקו במדשאות שלפני הבתים, וציפו לאמא שתבשר שארוחת הערב מוכנה. חה חה, צחקקו הליברלים. רייגן שוב מבלבל את אחד הסרטים שהופיע בהם וחושב משום מה שזו הייתה המציאות בשנות ה-50'. המציאות האמיתית הייתה הרבה יותר עגומה ממה שרייגן "זכר", אמרו.
הליברלים טעו. חזרנו עתה מחופשת-נהיגה במדינות יוטה, איידהו וויומינג, וזו הייתה נסיעה לאמריקה שרייגן זכר. עיירה אחרי עיירה יושבת על שפת נהר או אגם, ובתיה מטופחים ומוקפים במדשאות וגדרות עץ לבנות. נכנסים למקדונלד'ס או לברגר קינג וההבדל, לעומת מה שאנו רגילים לו בלוס אנג'לס, גדול. במקום צוות עובדים מקסיקאים ישנוניים ששליטתם בשפה האנגלית מינימלית, מקבלים את פניך צעירים וצעירות לבנים עם חיוך גדול על השפתיים שממש מעוניינים שתיהנה. רבותיי, נהנינו.
מחיר החסה
בלוס אנג'לס, כמובן, מספרים לנו הליברלים שאנו נהנים כספית מזרימת הבלתי-ליגאלים ממקסיקו לקליפורניה. באם המקסיקאים הייתו נעלמים לפתע, הם אומרים, ולבנים או שחורים היו ממלאים את מקומם במשכורות כפולות, היה זה מעלה את מחיר החסה ל-3 דולר, ומחירי הארוחות במסעדות היו מוכפלים או מושלשים.
שקר.
במדינות בהן ביקרנו עבדו כמעט אך ורק לבנים בשדות ובמסעדות. מחירי הירקות בסופרמרקטים היו זולים מאשר בקליפורניה, וכנ"ל לגבי המסעדות. הנשיא בוש, הטוען לבקרים שהמקסיקאים הבאים לכאן עוסקים במקצועות שהאמריקנים מסרבים לעסוק בהם, כנראה לא ביקר אף פעם ביוטה או באיידהו.
מחיר הבתים
כשבאים מלוס אנג'לס רגילים לכך שמחירי הנדל"ן בערים אחרות נמוכים יותר, לפעמים הרבה הרבה יותר. ב-600,000$ קונים בלוס אנג'לס בקתה בסגנון דירת עמידר, בעוד שבסולט לייק סיטי סכום זה קונה טירה גדולה ויפה. בערים קטנות יותר ביוטה אפשר לקנות את אותן טירות ב-300,000-400,000$. הכלל הזה עובד עד שמגיעים לג'קסון הול, וויומינג. מחיר הבית הממוצע בעיירה זו הוא מיליון דולר, והמחיר המבוקש עבור הבית היקר ביותר העומד למכירה החודש הוא בהחלט סכום שעושה רושם אפילו בלוס אנג'לס – 32 מיליון דולר. מדוע הבתים בג'קסון הול יקרים כל כך? כי אנשי תעשיית הסרטים של לוס אנג'לס החליטו שזה המקום המתאים ביותר עבור הבית השני. כוכבי קולנוע ופוליטיקאים רבים קונים בתים על גדות הסנייק ריוור, המשקיפים על נוף מדהים שקשה ליצור בהוליווד, זה של הרי הגראנד טיטונס. אז מה גילינו? שכשמחירי הנדל"ן גבוהים מדי, הסיבה איכשהו קשורה ללוס אנג'לס.
העולם השליש
מילת הקסם הליברלית בשנים האחרונות היא "דיוורסיטי", דהיינו גיוון אתני. שאיפתם להגיע למין סלט אתני שבו כל ירק הוא קבוצה אתנית שונה. בלוס אנג'לס של היום, הסלט מוכן כבר לאכילה: עמוד בתור בדואר ותראה עומדים בו גם מקסיקאים, פיליפינים, שחורים, הודים ואינדיאנים. במדינות בהן ביקרנו לא קיים עדיין הגיוון האתני, ורוב האוכלוסיה לבנה. לא נראה לי שהם רוצים בשינוי.
האם התגעגענו ללוס אנג'לס? לא בדיוק. כשבאנו לכאן לראשונה, לפני שנים רבות, היא הייתה עדיין ה"גולדענע מדינה", גן עדן עלי אדמות, אבל זה לא המצב היום. כשחזרנו מהטיול נהיה די ברור שווינסנטה פוקס, נשיאה לשעבר של מקסיקו, צדק כשאמר שלוס אנג'לס היא חלק אינטגראלי ממקסיקו.
