לקראת יום השלושים לפטירתו של הגאון המקובל
הרב מרדכי אליהו זצ"ל, אנסה לשרטט קווים לדמותו, כפי שאני הכרתי אותו, בשלושה מעגלים. המעגל הראשון כחבר בית הדין הרבני הגדול בירושלים, המעגל השני כראשון לציון ורב ראשי לישראל והמעגל השלישי התקופה שלאחר כהונתו כרב ראשי לישראל.
אין חולק על כך שהרב היה גדול בתורה ובהוראה, ידע "לחתוך" ולהכריע בדין. הוא היה סמכות הלכתית שידעה להשיב על שאלות קשות ומורכבות ולהתיר בעיות סבוכות וגדול בחוכמת הנסתר. מצד שני, היה איש אמת שיראתו קודמת לחכמתו. יהודי חם, עניו ומאיר פנים שההבטה בפניו הייתה משובבת נפש ומשמחת. כל אותן המעלות הובילו להיותו גאון ההלכה והפסיקה מחד-גיסא, ומאידך-גיסא גאון ביחסי אנוש - דברים שאינך מוצא אצל רבים וטובים.
פן נוסף באישיותו של הרב היה בהתייחסותו לחניכי מחנה חידון התנ"ך לנוער יהודי הנערך מדי שנה בשנה ביום העצמאות למדינת ישראל. במהלך ימי המחנה, היו נפגשים החניכים עם גדולי ורבי המדינה - מהנשיא, ראש הממשלה, הרבנים הראשיים עד לדמויות ציבוריות ממשרדי הממשלה, מהסוכנות היהודית ומקרן קיימת לישראל. הפגישה עם הראשון לציון התקיימה בדרך כלל בבית הכנסת המפואר בהיכל שלמה. אווירה מיוחדת שררה במקום טרם כניסתו של הרב לשיח עם החניכים ולברכם להצלחה בחידון. הישיבה באולם בית הכנסת הייתה בנפרד - הבנים ישבו בחזית והבנות מאחור. בעודם ישובים במקומותיהם וצופים על הויטראז'ים של האמן היהודי הנודע מארק שאגאל, הייתי עולה ללשכתו של הרב ומשוחח עמו מספר דקות על מחנה החידון, החידון, החניכים, רמת הידע וכיו"ב.
כאשר היינו הולכים אל עבר בית הכנסת לקבלת פנים, היה הרב אומר לי: "אינך יודע איזה דבר חשוב אתם עושים. אי-אפשר להעריך איזה נחת רוח יש לקב"ה בשמיים. נערים בני גיל העשרה בתקופת ההתבגרות באים מכל העולם לישראל לשבועיים וחצי לעסוק בלימוד תורה ולא בשטויות, בהבלים ובדברים בטלים".
עם כניסתו לבית הכנסת שרר שקט שניתן היה לחתוך אותו בסכין. רצינות עטפה את פני החניכים. החניכים הוצגו לרב על-ידי מפקד המחנה. כל חניך היה אומר את שמו, שם משפחתו ומוצאו. במאור פנים היה שואל הרב כל חניך בשפה השווה לכל נפש פרטים שונים על מגוריו, לימודיו ותחביביו. בתום השיחה, היה מברכם להצלחה בחידון והצלחה בכל מעשי ידיהם ולסיום ציין על הזכות והחובה לעלות לארץ ישראל.
גם לאחר שפסק מלכהן כרב ראשי לישראל, המשיך מחנה התנ"ך להגיע לכולל של הרב. הפידבק שהתקבל מהתפוצות על הביקורים אצל הרב מרדכי אליהו גרם בהנהלה העולמית לקבל החלטה להמשיך ולבקרו בכולל לשיחה ולברכה.
לאחר סיום תפקידי כמרכז חידון התנ"ך, הייתי נפגש עם חניכים שהשתתפו בחידון, בין שאר הדברים שהיו מזכירים לי הייתה חווית הפגישה עם הפנים הזכות המאירות והשוחקות של הראשון לציון הרב מרדכי אליהו, שתמיד דיבר לחניכים בגובה העיניים.
ניתן לומר על הרב אימרת חז"ל "כשמת, אומרים לו: אֵי עניו, אי חסיד, מתלמידיו של אברהם אבינו" [ברכות ו ב]. הרב היה קברניטה של הספינה. קברניט הדור כפי שנאמר אצל אברהם אבינו, "שאותו היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם עמדו כל גדולי אומות העולם בשורה ואמרו "אוי לו לעולם שאבד מנהיגו ואוי לה לספינה שאבד קברניטה" [בבא בתרא צ ב].
בעוז ובתבונה הדריך את הציבור בארועי הימים שעברו על עם ישראל במהלך השנים. עודד, חיזק, הדריך ועיצב רחוקים וקרובים מתוך אהבה גדולה לאבינו שבשמיים. חבל על דאבדין ולא משתכחין. זכותו המיוחדת תגן עלינו, על משפחתו ועל כלל ישראל.
