שישים ושש שנה חלפו
החיים נושאים את הרגע
החיים נושאים את השעה.
הם הולכים ומתמעטים
הולכים לעולמם, מי בדרך הטבע,
מי ממחלה ומי מרשלנות רפואית מכאיבה.
שישים ושש שנה חלפו
מאותו אור שנראה בקצה המנהרה
בו יצאת עם אחותך התאומה מעמק הבכא,
ילדים הייתם יצאתם אל הלא נודע.
אתם כבר לא כאן כדי לקבל את ההזמנה
לטקסים הנערכים באושוויץ-בירקנאו
ב-27 בינואר מדי שנה בשנה.
שישים ושש שנה חלפו
ההזמנה אפורה גדר תיל לרוחבה
נעליים אדומות בתחתיתה
נעליים של ילדה מי ידע מה עלה בגורלה,
הזמנה מעוצבת מזמינה באותיות קידוש לבנה.
"זוהי הפעם האחרונה" אמרת לי אז, ברחבת הטקסים
באושוויץ-בירקנאו במלאות חמישים שנה,
ארבע-עשרה שנה חלפו מאז הלכת לעולמך.
שישים ושש שנה חלפו
מאז נראה האור בקצה המנהרה
ואני ממשיכה לשאת את מוראות השואה
האישיים שלך, לא נפרדת מהזיכרון שלך
הזיכרון שנשאת בגבורה.
